טוב, אז כמעט וחודש שאני משוחררת...אני חייבת להודות שהחיי האזרחיים הם לא קלים בכלל, במיוחד כשמגיעים אליהם ככה פתאום, אחרי שנתיים קשות מאוד של שירות בצה"ל.

אני באמת רוצה לשתף אתכם בכל החששות והפחדים שלי.

בימים הקרובים אני מתחילה לעשות בייביסיטר קבוע של ארבע פעמים בשבוע ותוך כדי משפרת בגרויות, אולי בעזרת השם בקיץ אני טסה עם חברה לארה"ב.

הפחד הכי גדול שלי ללא ספק סובב סביב נושא הלימודים- שיפור הבגרויות, פסיכומטרי, מה ללמוד בעתיד וכ'ו. אני מפחדת שאני לא אצליח לשפר ולהיות טובה מספיק ושבסופו של דבר לא אצליח להגיע לרף שאני צריכה לעבור.

מאז שהתחלתי לשפר את הבגרויות התחלתי להרגיש רע עם עצמי, כי אני יודעת שיכולתי ליותר בתיכון! הייתי לחוצה, היו דברים שלא קשורים ללימודים שהפריעו לי והוציאו אותי מריכוז וכך מנעו ממני להתמקד בלימודים למרות הכל...במקום להבין שהכל יעבור גם ככה, כל הדברים שהיו מטרידים אותי ומכאיבים לי. ברווררר שחשבתי גם קדימה, אבל באמת שלא נתתי מעצמי את הכל.. חבל.

אני מפחדת שאני לא אצליח להתקבל למה שאני רוצה, ושאני לא אמצא את עצמי. זה חשוב לי יותר מכל עבודה זמנית ומכל טיול..

אז מה אתם אומרים, יהיה טוב מתישהו.... הא? (;

אז זהו, עכשיו אפשר לומר שזה אוטוטו קורה.. יום רביעי היה היום האחרון שלי בבסיס וכבר מחר אני מתחפששת. כמעט חודש אחרי החפשש- משוחררת!

הפחד מתחיל כבר עכשיו.. והתחושה כל כך מוזרה. לא נתפס כל העניין הזה שאני לא חוזרת יותר לבסיס.. שאני בבית לתמיד. והדבר שקשה פתאום להתמודד איתו (עם כמה שזה נשמע אבסורד) הוא הנושא של היציאה לאזרחות.

בנוסף אם עוד נתעלם מהעובדה שבמשך שנתיים כמעט אני כבר לא אזרחית, נתייחס לעובדה שאני  לא יוצאת לאזרחות בתור תלמידת בית ספר או משהו כזה. אני יוצאת לאזרחות בתור נערה בת פאקינג 20 שכבר יש לה חובות וזכויות שונות בתור אזרחית במדינת ישראל. מישהי שצריכה לדאוג לעצמה!

עם כמה שרציתי להשתחרר, כי באמת שהחודשים אחרונים בצהל כבר היו לי קשים עד תסכול, תמיייייד ידעתי שהיציאה לאזרחות ככה בבת אחת היא מפחידה.

אני מפחדת להתאקלם אחרי הרבה זמן לחיי האזרחות, אני מפחדת שיהיה קשה מדי.. יותר ממה שאמור להיות, אני מפחדת שיהיו לי פתאום מחשבות שאולי עדיף להיות חיילת (למרות שזה יקרה רק במצב חמור ומדאיג ביותר).

אוקיי.. אז מרגע גזירת החוגר- מה בדיוק הולך לקרות בחיי? אני צריכה לדאוג לכל כך הרבה דברים. אני צריכה להתחיל להתמודד עם כאב לב קל מהצבא..עם געגועים, לחזק את עצמי, לחזור לצאת לעתים יותר קרובות ולהכיר אנשים נוספים, להתחיל לשפר חלק מהבגרויות עד שאהיה מרוצה לגמרי, למצוא עבודה זמנית ותוך כדי להחליט מה אני רוצה ללמוד... שזה הדבר שהכי מדאיג אותי והכי חשוב לי! ומשם כבר להתחיל לתת את כל כולי.. אבל הפעם באמת להשקיע את כל המאה אחוז שיש בי.. אפילו יותר!!!

אני מפחדת מהחיים האמיתיים.

מקווה לחזור לעצמי בקרוב.. ובנוסף גם להנות מהאזרחות!

אני נמצאת כרגע בתקופה מאוד מבולבלת, ובקרוב מאוד גם תקופה מאוד מוזרה.

אני מדפדפת בפוסטים שלי לפני שנים... מגיל 13 בערך ונזכרת פתאום בתקופות הקלות יותר, שבהן פחות הערכנו כולנו את החיים שלנו והבעיות שלנו לווא דווקא היו באמת בעיות (חלקן רק, כן?)

כשעשינו מכל זבוב פיל בערך?

הפוסטים על המפגשים הקטנים והגדולים, על המסיבות, על הצחוקים... ואפילו על הדברים הכי קטנים ושטותיים.

איזה דבר מדהייייייייייייייים זה שזה שמור כאן אצלי... כזיכרון באמת מושלם!!!!! זכרון זה דבר ורוד.

חחחחחח, ואיזה סגנון כתיבה היה לי כשהייתי כזאת קטנה. לכולנו בעצם, לא?

עוד שנייה אני בת פאקינג 20.

ועכשיו, עכשיו אני באמת נמצאת בתקופה של בעיות שצריך להתמודד איתן, וברצינות. ברצינות רבה אפילו.

השחרור מצה"ל שעוד שנייה בפתח קורא לי? כנראה שהוא הקשיב לי והחליט להזדרז (; עם כל הכבוד לזה שזאת חוויה שכל אחד חייב, אבל חייייייייב לעבור, אני את השירות שלי כבר מיציתי אפשר לומר.

ואחרי השחרור? מה לעזאזל הולך להיות איתי? לימודים, עבודה, בכלל מימוש עצמי והגשמה עצמית.. להכיר אנשים חדשים בטח- אחד הדברים שבאמת הכי הכי חשובים לי. בזמן הצבא לא יוצא לי להכיר אנשים בימים כשאני בבית, למרות שאני יוצאת ומבלה..אז בטח כשאהיה אזרחית לגמרי זה ישתנה וישתפר

בא לי שיפתרו כל הבעיות וכל הדילמות מהר, ושבנוסף תהיה לי הרגשה טובה ונהדרת כזאת בלב כמו שהייתה לי ברוב הפוסטים הישנים שלי. וכן, עם כמה שהיו לא מעט בכלל פוסטים של דכאון, כולנו מתחזקים מכל הדברים האלו שעשו לנו כאב בהתבגרות- אהבות נכזבות, אנשים שחשבנו שהם חברים אמיתיים שלנו ובסוף התברר לנו שעם חברים כמוהם מי צריך אויבים בכלל, תקופות קשות שלפעמים יש בבית, קשיים בלימודים מדי פעם.

אבל וואללה? מזה אין ספק שכולנו התחזקנו... שעם הזמן כבר למדנו שאף אחד לא שווה את הכאב או את הבכי שלנו, מי החברים שלנו באמת, איך להיות חזק במצבים קשים ולשים פס על כל העולם כשצריך.

אני יודעת שאתם בטח שואלים את עצמכם מה לעזאזל הפואנטה של הפוסט הספציפי הזה. וואללה... אולי סתם להסביר כאן לכולם (במיוחד לצעירים ביניכם) שאתם נמצאים כנראה באחת ה-תקופות הכי מדהימות בחיים שלכם!!! ותהנו מכל הבעיות הקטנות שיש לכם כרגע.. באמת שזה מאתגר ומהנה ולומדים ומתחזקים מכל דבר קטנטן, באמת שאחרי הכל הייתי עושה המון כדי לחזור לגיל הזה!!!! אבל גיל 20 מחכה לי למרות הכל. וגם כשיתחילו הבעיות היותר רציניות כשתגדלו? זאת עדיין חוויה, ותמיד תמיד תמייייד תדעו שהכל יסתדר!!!!!! ככל שיש יותר עם מה להתמודד, ככה מתחזקים יותר. כל גיל מהנה בדרך שלו.. כנ"ל ככה לתקופות.

3>3>3>3>3>3>