טוב, אז כמעט וחודש שאני משוחררת...אני חייבת להודות שהחיי האזרחיים הם לא קלים בכלל, במיוחד כשמגיעים אליהם ככה פתאום, אחרי שנתיים קשות מאוד של שירות בצה"ל.

אני באמת רוצה לשתף אתכם בכל החששות והפחדים שלי.

בימים הקרובים אני מתחילה לעשות בייביסיטר קבוע של ארבע פעמים בשבוע ותוך כדי משפרת בגרויות, אולי בעזרת השם בקיץ אני טסה עם חברה לארה"ב.

הפחד הכי גדול שלי ללא ספק סובב סביב נושא הלימודים- שיפור הבגרויות, פסיכומטרי, מה ללמוד בעתיד וכ'ו. אני מפחדת שאני לא אצליח לשפר ולהיות טובה מספיק ושבסופו של דבר לא אצליח להגיע לרף שאני צריכה לעבור.

מאז שהתחלתי לשפר את הבגרויות התחלתי להרגיש רע עם עצמי, כי אני יודעת שיכולתי ליותר בתיכון! הייתי לחוצה, היו דברים שלא קשורים ללימודים שהפריעו לי והוציאו אותי מריכוז וכך מנעו ממני להתמקד בלימודים למרות הכל...במקום להבין שהכל יעבור גם ככה, כל הדברים שהיו מטרידים אותי ומכאיבים לי. ברווררר שחשבתי גם קדימה, אבל באמת שלא נתתי מעצמי את הכל.. חבל.

אני מפחדת שאני לא אצליח להתקבל למה שאני רוצה, ושאני לא אמצא את עצמי. זה חשוב לי יותר מכל עבודה זמנית ומכל טיול..

אז מה אתם אומרים, יהיה טוב מתישהו.... הא? (;