אז זהו, עכשיו אפשר לומר שזה אוטוטו קורה.. יום רביעי היה היום האחרון שלי בבסיס וכבר מחר אני מתחפששת. כמעט חודש אחרי החפשש- משוחררת!
הפחד מתחיל כבר עכשיו.. והתחושה כל כך מוזרה. לא נתפס כל העניין הזה שאני לא חוזרת יותר לבסיס.. שאני בבית לתמיד. והדבר שקשה פתאום להתמודד איתו (עם כמה שזה נשמע אבסורד) הוא הנושא של היציאה לאזרחות.
בנוסף אם עוד נתעלם מהעובדה שבמשך שנתיים כמעט אני כבר לא אזרחית, נתייחס לעובדה שאני לא יוצאת לאזרחות בתור תלמידת בית ספר או משהו כזה. אני יוצאת לאזרחות בתור נערה בת פאקינג 20 שכבר יש לה חובות וזכויות שונות בתור אזרחית במדינת ישראל. מישהי שצריכה לדאוג לעצמה!
עם כמה שרציתי להשתחרר, כי באמת שהחודשים אחרונים בצהל כבר היו לי קשים עד תסכול, תמיייייד ידעתי שהיציאה לאזרחות ככה בבת אחת היא מפחידה.
אני מפחדת להתאקלם אחרי הרבה זמן לחיי האזרחות, אני מפחדת שיהיה קשה מדי.. יותר ממה שאמור להיות, אני מפחדת שיהיו לי פתאום מחשבות שאולי עדיף להיות חיילת (למרות שזה יקרה רק במצב חמור ומדאיג ביותר).
אוקיי.. אז מרגע גזירת החוגר- מה בדיוק הולך לקרות בחיי? אני צריכה לדאוג לכל כך הרבה דברים. אני צריכה להתחיל להתמודד עם כאב לב קל מהצבא..עם געגועים, לחזק את עצמי, לחזור לצאת לעתים יותר קרובות ולהכיר אנשים נוספים, להתחיל לשפר חלק מהבגרויות עד שאהיה מרוצה לגמרי, למצוא עבודה זמנית ותוך כדי להחליט מה אני רוצה ללמוד... שזה הדבר שהכי מדאיג אותי והכי חשוב לי! ומשם כבר להתחיל לתת את כל כולי.. אבל הפעם באמת להשקיע את כל המאה אחוז שיש בי.. אפילו יותר!!!
אני מפחדת מהחיים האמיתיים.
מקווה לחזור לעצמי בקרוב.. ובנוסף גם להנות מהאזרחות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Be strong.
