כותבת, מתבגרת, ומה שבינהם.

היי.

אני יודעת ששוב פעם אני דוחה
ודוחה עוד פוסט,
ובזמן הזה אני אומרת לעצמי
"מחר מחר",
ובדיוק סוגרת את המחשב ויוצאת.

וכל מיני תירוצים אחרים..

שאני נותנת לעצמי.

אז נמאס.

ועכשיו אני אשב על התחת ואוציא

פוסט כמו שאני יודעת D;

נממ..
בזמן האחרון האנשים שהכרתי,
עזרו לי להבין דברים,
עזרו לי להתבגר,
עזרו לי לקחת עוד נקודת מבט על החיים.

אני מרוצה מזה.

אני מרגישה הישג.

אני מתפתחת מזה,

ופתאום אין כאב.

זה כנראה סוג של תרפיה,

מעביר תחושות משונות,

זה מרפה את הגוף,
וככה יש יותר אפשרויות.

אני כבר לא שולטת על הכל,

אני מרפה את המושכות,

לאט לאט מתרגלת,

ומלאה בתחושות.

טוב לי עם זה.

טוב לי עם זה ככה.

טוב לי עם זה איך שזה.

טוב לי לא לשנות פתאום.

אני מתחילה להתרגל,

אולי רק עכשיו באמת להבין,

כי להפנים לוקח לי הרבה זמן..

לפעמים אפילו חודשים..

אבל להפסיק להיות אובססיבית,

ויותר רגועה,

מאריך את החיים,

ומעביר תחושת הנאה.

אז נכון שבדרך יש מכשולים,

אבל כמו כל דבר בחיים..

גם את זה עוברים.

ולמרות שיש דברים שסובלים דיחוי,

ויש דברים שמשתנים בסדר עדיפויות..

הניקוי ראש, השקט הזה..

גורם להרבה דברים לקחת צורות שונות.

ושוב, כמו שאמרתי ובטח אחזור,

אני לא רוצה את זה לעצור.

אני מרגישה ככה בטוחה,

בתוך 'הבועה' שלי..

אולי זו הדרך שלי להתמודד,

או אולי סתם סימן..

אבל זה דברים שיש להם הרבה יחס,

הרבה משקל, והמון מחשבה.

משתדלת להשקיע, להתמיד,

לפעמים קצת לעזוב,

לא לנסות לכתוב בכוח,

ואת מי שחשוב לא לשכוח.

תמיד מודה ומעריכה את כל מי שעוזר,

אומרת שוב תודה,

ענקית מכל הלב D:

פוסט עוד יום-יומיים,

מבטיחה.

פשוט תאי ^^

-תודה על ההבנה-