כותבת, מתבגרת, ומה שבינהם.

היי.
אז אחרי זמן שיא שלא היה פה עידכון,
ולו קטן..
קבלו התנצלותי,
אבל כנראה שאני סוגרת,
ממש ממש בקרוב.

וזה לא בגלל עידכונים,
או בגללכם,
או לימודים,
פשוט אני לא מרגישה יותר,
את מה שכתבתי בכתיבה של 'פעם'.

מין כתיבה כזו שבא ממש קשה,
והיו פעמים שהתאמצתי לכתוב,
ולקח לי המון זמן עד שייצא משו,
והיו סיבות שהתעקשתי,
ועובדה.. זה הצליח.

אבל זה עניין של מעט מאוד זמן,
בינתיים ועד אז,
משו קצרצר שכתבתי היום.

נשברת בתוך תוכי,

עוד שנייה מתפרקת,
ולא מצליחה לשאות יותר,
את מה שאני חושבת.

לא מסוגלת לחשוב על העתיד,
ומסרבת להיזכר בעבר,
לא רוצה להיות לבד,
גם לא לדקה.

צריכה פשוט גב תומך,
שיוכל להחזיק אותי,
שלא אפול, אמעד, אחליק
שלא אתן לזה שוב לקרוב,
שלא יצטרך לראות את הדמעות.

שלא ירגיש אשם ועצבני,
כשאני עוד שנייה נפרדת ממכם,
ומכירה במותי.

מסרבת להבין שאתה לא באמת אוהב,
לא מוכנה לשאת עוד טיפה אחת של כאב,
לא מוכנה, בכל תוקך,
ללא בושה, אתה חשוב לי,
וזו - עובדה !

פשוט תאי ^^