שוב אותו השיר מתנגן,כבר כתבתי פעם על הסרטים,ההשפעה שלהם וכמה שהם מנוגדים למציאות.
לכתוב את זה שוב?לא נראה לי.
אבל אתמול ראיתי סרט,חדש כזה "רק לא את".
תחילה,היה משעשע.
אמצע?כבר התסבך.
סוף?כמו שאני שונאת.
סוף שמח עם חתונה ואהבה וכיף.
תגידו שאני נערה ממורמרת...אבל אני חושבת שלכל דעה יש סיבה.
ולא,לא תמיד היא קשורה למרמור.
לראות בסרט זוג מאוהב שהכיר בנסיבות שונות זה עוד מציאותי,אבל שהם מתחתנים כנגד כל הסיכויים זה כבר מופרך.
העם האנושי אמנם יודע לסלוח אבל עד גבולות מסויימים.
אני לא הייתי סולחת לגבר שהייתי מגלה שכל הזמן רק שיקר לי לגביי מי הוא ומה עברו.
ועוד שהוא היה המתעלל הסדרתי של האחים שלי.
ולסלוח באותה קלות לאותה האישה שבגיל ההתבגרות בתיכון מיררה את חייך ולחתן אותה עם אחיך?..נו באמת!
אז כן כסרט הכל טוב ויפה אבל בואו נודה שבמציאות הכל שונה לגמריי.
כל צפיה בסרט מוציאה אותנו מהמציאות שאנחנו חיים בה ואולי זה מה שגורם לנו הנאה בצפייה בסרטים.
לחשוב שכל הזמן הזה שאת במרוץ נגד המן להשיג גבר שיאהב אותך ויהיה שלך ורק שלך בליבו בסרט היא משיגה אותו במבט מסכן של "אנחנו מכירים?".
לחשוב שהוא אוהב אותה עוד מאז התיכון אבל במשך שנים לא חשב בכלל לבדוק אם היא עוד קיימת ולהגיד לה הכל?.
כמה שכיף לברוח מהמציאות אחרי סרטים כאלו אני יוצאת מדוכאת.
אני מרגישה שאולי משהו בי לא בסדר אם אני לא מצליחה בעזרת הטריקים האלו להשיג גבר אמיתי כי בסרט מצליחים אבל אז אני מתעוררת למציאות ומגלה שכן יש לי על מה להתבאס כי החיים זה לא סרט,וחבל.
יצאתי מהסרט אתמול בהרגשה מגעילה שאמנם הסרט היה טוב ויש לבחורה אחלה חיים,כל מה שהיא הייתה צריכה זה רק מייקאובר...אז זהו שזה לא כזה קל לעשות מייקאובר חיצוני,ולא אני ממש לא מדברת על בגדים.
אז מצאתי את עצמי יושבת באוטו עם מוזיקה בפול ווליום נוסעת במהירות מופרזת ושקועה במחשבות...למה אי אפשר לחיות בסרט?
ואז חשבתי לעצמי,זה היה יכול להיות רעיון טוב לעשות סרט על החיים שלי....אני בטוחה שהרבה אנשים יזדהו איתו אולי מתוך אמת ואולי מתוך פנטזיה.
סרט דוקומנטרי לא מבויים שיצלם איך נראים חייה של חיילת מתבגרת ממוצעת ולא מיוחדת במינה.
אחרי הכל אני בדיוק כמו כל אחת אחרת רק קצת שונה.
אז איך זה ששוב רק אני יוצאת מהסרטים עטופיי האהבה האלו בהרגשה רעה?
The fantasy is your mysterious world
*משפט שלי לא להעתיק*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
