אל תגלו לאפחד, אבל היה לי טסט היום. טסט שני.
איך היה הטסט?
עדיף לא לשאול.
בוא נגיד שיותר גרוע ממה שהיה שם כבר לא יכול להיות.
תדמיינו בראשכם את הטסט הכי גרוע שיכול להיות-
זה בדיוק מה שהיה לי היום.
האוטו נכבה לי, כמעט נתקעתי בכיכר,
העברתי להילוך ראשון במקום לשלישי,
פיספסתי פניות, נלחצתי בטירוף.
והקרם דה לקרם-
קיבלתי צעקות מהטסטר.
(אני אפילו לא טורחת להתקשר למורה שלי לברר אם בכל זאת עברתי,
כי התשובה כבר ברורה ואני עוד מנסה ללקק את הפצעים).
.........................................................................
אל תשאלו אותי למה לא הולך לי.
כן, כבר לקחתי 52 שיעורים,
וכן התחלתי ללמוד בספטמבר (!),
וכן, אני יודעת שאני מסוגלת אם אני רק אפסיק להילחץ.
עכשיו אני חייבת למורה נהיגה 1600 שקל, שאין לי מאיפה להפליץ אותם.
.........................................................................
אין לי כוח לריב עם אבא שלי על ענייני כסף.
הקמצן גם ככה עושה לי צרות מפה ועד להודעה חדשה,
ואני צריכה לחכות בסבלנות עד ל-10 לקבל משכורת.
אם רק הייתם יודעים כמה שאני שונאת להתעסק בענייני כספים.
אם לא הייתי צריכה אותו כ"כ, כבר ממזמן הייתי עושה מדורה אחת גדולה מכל השטרות האלה.
אבא אומר לי שאני לא יודעת לעמוד בלחצים.
מה לעשות שכולם מקשים עליי?
כולם בבית אוכלים לי את הלב למה התחלתי ללמוד נהיגה על דעת עצמי
כשידעתי שאני לא אוכל לממן הכל לבד, וזה לא עוזר לי במיוחד.
כל הסופ"ש שעבר היו בבית רק צעקות וריבים,
אין הסכמה בכלל. רבנו על אלף ואחד דברים, כל אחד מאשים את השני במשהו.
עכשיו זו קצת תקופת רגיעה בבית, אני ואבא אשכרה הצלחנו לנהל שיחה תרבותית היום.
באמת באמת שאין לי כוח לכל הריבים האלה, הם מוציאים ממני את כל המיץ.
לצערי הימים עוברים בבכי, לפעמים אני פשוט מתפרקת כי אני לא יכולה כשהכל על הכתפיים החלשות שלי.
התמוטטות עצבים, זה מה שיהיה לי בסוף.
אני לא אוהבת להתלונן, כי תמיד יש יותר גרוע,
אני רק עוצרת ומנסה להבין מה עד עכשיו עשיתי לא בסדר.
אולי לקחתי על עצמי יותר מדי דברים?
העבודה בחנות הבגדים שהתחלתי לעבוד בה בערך לפני חודש וחצי אמנם גוזלת ממני את כל הכוחות,
ונכון שלפעמים זה בא על חשבון הזמן הפנוי שלי (כי את הלימודים אסור לי לזנוח בשום מצב),
אבל לפחות אני יודעת שיש לי קצת כסף בכיס.
אתמול הבוס צעק עליי וזה היה לא נעים,
כי חשבתי שכבר עברתי את שלב "העובד החדש" שכל טירון חייב לעבור
(צעקות ותלונות על איך שאני מתפקדת עם לקוחות).
האמת שיש לי מין בוס כזה-
הוא מתחמם מהר בלי שום סיבה אבל אז מתקרר באותה מהירות, ואנחנו חוזרים לדאחקות כמו תמיד.
ככה שאתמול לא לקחתי יותר מדי קשה את ההתעצבנות שלו.
.........................................................................
קצת קשה כשמכל עבר לא מרוצים ממני.
ובעיקר מי שהכי לא מרוצה ממני זו אני עצמי.
הרישיון הזה, הרישיון הזה שמוציא ממני כל טיפת שמחה,
הוא נגרר ונסחב מתחילת ספטמבר, וזה מציק כי אני יודעת שאני מסוגלת ליותר.
לא נעים לראות חברות שהתחילו ללמוד איתי או אפילו אחריי מתקתקות טסטים,
כשאני נשארת מאחורי כולם.
תנסו להבין- כל שיעור זה 80 שקל, כמו יום עבודה שאני בחנות.
בגלל זה כל שיעור נהיגה שאני לוקחת מרגיש לי כמו כאב שיניים.
החוב הזה למורה נהיגה שלי אילץ אותי להתחנף לאבא שייתן לי הלוואה,
ומי שמכיר אותי יודע שצ'אבי לא מתחנפת לאף אחד.
אבא תמיד אמר לי שברגע שאדם נכנס למעגל הזה של כספים הוא לא יוצא ממנו,
ואתם יודעים מה? הוא צדק בכל מילה.
כל היום רק בראש כסף כסף כסף.
ריבונו של עולם- אני אפילו לא בת 18. למה אני צריכה לדאוג לדברים האלה?
.........................................................................
אני יודעת שיהיה טוב. זה דרכו של עולם- דברים תמיד מסתדרים בסופו של דבר.
גם אם לא יהיה טוב היום, אז יהיה טוב מחר. ואם לא מחר אז שבוע הבא.
ואם לא שבוע הבא אז השבוע שאחריו.
אני מנסה לשמור על אופטימיות, בעיקר מהסיבה שלא נותר לי עוד הרבה מה לעשות.
לבכות בכיתי מספיק לשנתיים שלמות.
אני יודעת שיבוא יום וגם לי יהיה רישיון נהיגה כמו שלכולם יש,
ואני יודעת שבכלל, לווא דווקא בנוגע לרישיון-
אני עוד אגשים את החלומות שלי ואשיג את המטרות שלי.
גם אם לא היום, אז מחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
