מסע בשלוליות של עומק ושטות

פרק קודם

"בלי להרגיש וכמעט בלי כוונה מצאתי את עצמי חושב על אריאל.

זה היה בדרך לעבודה כשנסעתי באוטו שביינתים חזר מהמוסך.

ברדיו ניגנו את אחד השירים האהובים עליי של אחת הלהקות האהובות עליי

זה היה "sex on fire" של Kings of leon.

זה היה מין רגע אינטנסקטיבי כזה,

שבו ברגע שדמותה עלתה לנגד עייני ניערתי את עצמי וניסיתי להתרחק כמה שיותר מהמחשבות עליה.

אבל בלי כוונה המחשבות נדדו והתארכו,

כי אלו דרכם של מחשבות- להגיע למקומות הכי אפלים והכי מודחקים שלנו,

ולעורר אותנו.

חשבתי על החיוך שלה שיעלה על פניה כשאכנס לחנות ואומר לה בוקר טוב, כמו בכל בוקר.

המחשבה הזו עשתה אותי פתאום מעודד.

למרות הפקק הנוראי שהיה זימזמתי לעצמי את מילות השיר,

 וציינתי לעצמי את מזג האוויר הנעים של הבוקר.

שמש מלטפת שחופנת בתוכה הבטחה ליום מוצלח ומלא שמחה.

עליז ומרוצה ללא סיבה, נכנסתי לחנות ובירכתי את ג'ו בבוקר טוב לבבי.

ג'ו כנראה חשב שקרה משו, כי הרי בבוקר אני כמו גוויה מהלכת,

וכל מי שמתקרב אליי אחרי הנסיעה הארוכה בפקקים הנוראיים זוכה בד"כ לפרצוף לא סימפטי.

כאילו הוא קרא את מחשבותיי הוא לפתע אמר שאריאל לא הגיעה היום.

לא מרגישה טוב.

לפתע השמש החמימה והשיר האהוב עליי נראו לי סתמיים והרגשתי טיפש. לא יודע למה.

אכזבה קטנה החלה לכרסם ולעלות לי בגרון,

 אבל כדי להעיף אותה פניתי לעיסוקיי ואז בכל שאר היום העסקתי את עצמי בטרדות היומיום,

 בכדי להתחמק מהטרדות של הלב.

בערב כשחזרתי הביתה באוטו ולא ברגל, עשיתי פנייה ברחוב של אריאל ועצרתי ליד הבניין בו היא גרה.

בלב דופק הרמתי את הטלפון כדי לחייג אליה.

ברגע האחרון לפני שהיא ענתה ניתקתי.

התנעתי את המכונית וחזרתי הביתה"