זה היה בשעה חמש בערך, אבא חזר הביתה מיום עבודה.
אני בדיוק הכנתי שיעורי בית בחשבון.
" תפתחו מהר את הטלוויזיה, קרה משהו".
זו היתה תקופת אינטיפאדה, הייתי בטוחה ששוב התבצע פיגוע באחד מערי הארץ.
התאריך- 11/9/2001. אני עוד לא בת 12.
בטלוויזיה הראו פיצוץ. מגדל אחד ענק מתרסק, ומגדל שני אחריו.
כמו בסרט מדע בידיוני.
כדי לעכל את גודל המעמד, השתתקנו כולנו בסלון.
"אבא, מה קרה?"
"פוצצו את מגדלי התאומים."
אני ידעתי מהם מגדלי התאומים. הבניינים הכי גבוהים שקיימים על כדור הארץ.
בין הילדים עברה שמועה שאם עומדים על ראש הבניין ומסתכלים במשקפת כלפי מעלה,
רואים כי כדור הארץ עגול.
בבית הספר הדתי שלנו הייתה המורה לתנ"ך מכנה אותם "מגדלי בבל".
כמו מגדלי בבל, גם הם שאפו מעלה, לפסגת היכולת האנושית.
כמו מגדלי בבל, גם הם היו גבוהים- נושקים לשמיים ושואפים להגיע עד לכוח האלוהי.
כמו מגדלי בבל- גם הם נפלו.
7 שנים אח"כ אני מבינה כי אירועי ה-1 בספטמבר הם אירוע היסטורי מכריע.
המגדלים הענקיים הללו היו מרכז הסחר העיקרי והחשוב ביותר של ארה"ב, ושל כל העולם, בעצם.
הבניינים היו כמו עגל הזהב שסימל את הכסף, הכוח והמעמד.
הנפילה של המגדלים למעשה נועצת מסמר בקיר ומכריזה על נפילתה של האימפריה המערבית שנקראת
"ארצות הברית".
ארה"ב הבלתי מנוצחת מושפלת וכואבת.
נפילתם הוכיחה כי בני האדם אין להם כוח בלתי נלאה והשמיים הם לא הגבול- הגבול נמצא עוד על הארץ.
המעצמה שאין יכול לה קיבלה מכה קשה בבטן הרכה,
התוכחה התפוצצה לה בפרצוף.
מלבד זאת הפיגוע הנוראי הוכיח לנו את מידת רשעותו של אדם.
אנחנו קיבלנו תמונה עגומה על אופיו ועל מידת קיום האנושות.
בני האדם בונים- ובני האדם גם הורסים.
לאורך כל ההיסטוריה קרו דברים נוראיים וחמורים מנפילת התאומים, ורבבות של אנשים נרצחו והושמדו.
אך ניתן לומר כי פיגועי ה-11 בספטמבר הם אחד מהאירועים ההיסטורים החשובים ביותר של העידן המודרני.
אולי נשכיל אנחנו ונפקח את העיינים ונבין כי לגאווה יש מחיר, וכי לרוע אין סוף.