מסע בשלוליות של עומק ושטות

ברגע שאת עוצרת לרגע ומקשיבה, ממש מקשיבה,

לפעמים מתגלים לך דברים שמעולם לא חשבת עד כמה הם נכונים.

(מי חשב שמשחק מונופול קטן יכול לאחד שתי משפחות)

כבר כמה חודשים שבסביבה הקרובה הכל בצעקות ובריבים,

ובלילה הכרית נרטבת מדמעות.

דווקא ברגע שאת מחליטה להרים ידיים ואת חושבת למה דברים חייבים להתנהל כמו שהם מתנהלים,

משהו בא ומציל את המצב.

אז היום את לומדת לקח חשוב מאוד לחיים-

שיתוף פעולה תמיד משיג תוצאות טובות.

אמרו חז"ל

"טובים השניים מן האחד".

העתיד לא ברור עדיין,

ואת נמצאת כרגע בצומת דרכים.

הכאב שאת נושאת על הגב עודנו בעל משקל רב,

אבל ככל שעובר הזמן הוא מתחיל להתפוגג, מעט מעט.

משקעי העבר מכבידים על ההליכה הלאה,

ולפעמים את בוחרת בפתרון הקל- לוותר.

אבל יש מישהו בלתי נראה שמאמין בך, יד בלתי נראית שדוחפת אותך ולא נותנת לך ליפול.

מתוך הכאב את אוספת את הכוחות האחרונים וממשיכה ללכת,

יהיה מה שיהיה.

הנחמה היא כמו הנץ האור אחרי לילה ארוך וחשוך, שנראה כאילו הוא לא ייגמר לעולם.

 לאט לאט האדמה מניפה אותך למעלה והשמיים מתחילים להתבהר.