מסע בשלוליות של עומק ושטות

  נו, אז מה אם מחר הנשף.

  אז מה אם מחר זה יהיה היום האחרון שאני רואה את השכבה שלי בהרכב (כמעט) מלא.

  מחר נהיה כולנו יפים ומושקעים, נעמיד פנים כאילו באמת הפרידה הזו חשובה לנו.

  ועם יד הלב- היא חשובה לנו כאין כדוגמתה.

  אני מחר אלבש את השמלה המדהימה (והקצרה מאוד) שלי.

  אז מה אם יש חשש שייראו לי את התחת בגלל שהשמלה קצרה.

  שייפרדו לשלום- את התחת היפה הזה הם לא יזכו לראות עוד.

  אז מה, אין לי בן זוג.

  פה ושם שמעתי מחברות שהציעו להם לבוא לנשף.

  יש לי חברה שאפליו התלבטה מבין שניים, באמת מסכנה.

  מרבית החברות שלי לא באות עם בן זוג, ונראה לי גם שיתר

  השכבה תבוא ככה, בלי בן זוג.

  הרי זה לא באמת נשף.

  זו סתם מסיבה במועדון שבה אנחנו הולכים לדפוק הופעה חד

  פעמית, לרקוד ולשתות עד שנתעלף / נקיא,

  שנאמר- "ככה ייעשה לכם הנשף".

  כאמור, לא משהו רומנטי בכלל.

  אני מתרגשת, כן. איך לא, בעצם- חיכינו לנשף הזה הרבה זמן.

  אולי בלה-לה-לנד הפרטי שלי הייתי באה לנשף עם  לימוזינה,

  כשלצידי נסיך עם עיינים כחולות.

  דאמיט- במציאות לא נסיך ולא צפרדע.

  נו, מילא.

  יש רק דבר אחד שדי מציק לי. קניתי נעליים עם עקב מטורף 

  (7 ס"מ אם לדייק). אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל אני בחורה מאוד גבוהה.

  בוא נגיד שהעקבים האלה הולכים להקפיץ אותי לתקרה.

  זה אולי יישמע מוזר, אבל אני מפחדת ממה שיגידו.

  כן, אני יודעת ש-90% מהבנות הולכות לדפוק עקבים, אבל אצלי זה כבר סיפור אחר.

  מה לעשות? יש לי כבר תשובה.

  לשים זין על כולם.