מסע בשלוליות של עומק ושטות

  נראה לי קצת מטומטם לשתף פה באופן פומבי עם כל העולם ואשתו את מה שעובר עליי,

  אבל בהנחה שבדיוק שני אנשים נכנסים לכאן, נראה לי שאני אמשיך.

  אז בעיקרון עוברים עליי הרבה דברים בזמן האחרון,

  אבל הלוואי והייתי יודעת מה עובר עליי.

  אני רק יודעת שאני הולכת לישון עם הרבה מאד מחשבות, קמה עם הרבה מאד מחשבות,

  וכל היום שלי עובר במחשבות.

  אני חושבת המון על התפקיד שלי בצבא, ואני חושבת המון על כל מה שקרה לי בשנה האחרונה,

  לפעמים אני נזכרת בדברים מסוימים שהיו ושהיום הם כבר לא.

  אני חושבת על עצמי לפני שנה.

  כ"כ השתניתי, ואני עדיין נמצאת בתהליך של שינוי.

  רע לי וקשה לי עם עצמי אבל אני מנסה להמתיק את זה בכל יום שעובר.

  אם פעם הייתי פשוט שונאת את עצמי כברירת מחדל, היום אני מנסה לעצור רגע ולחשוב- למה בעצם?

  היום הייתה מישהי שסיפרה לי איך דוד שלה הכה אותה והתעלל בה כשהיא הייתה קטנה. ואני מתוקף תפקידי

  אחרי כמה בירורים מעמיקים הפניתי אותה לקב"ן.

  לפעמים אני כ"כ שונאת את התפקיד שלי.

  ככה הימים עוברים לי. יש רגעים שבהם אני נהנית ויש רגעים שרע לי.

  אני משתדלת איכשהו להעביר את הימים עד שיירגע קצת. אבל משום מה לא נרגע, רק נהיה יותר סוער.

  והסערה שנמצאת בתוכי מסרבת להרגע ולשקוט.

  זה מצחיק אבל אני ישנה 8 שעות שינה בלילה (שזה הרבה בשביל חיילת) אבל קמה אחרי 5 דקות ופתאום בוקר.

  העייפות הזו. העייפות.

  עד שיירגע קצת מה שנשאר לי זה רק לייחל לקצת טוב.

  לילה טוב.