"אני יכולה עכשיו להתפרק לגמרי,
להזרק, וגם את מי שאפגוש
אסחוף אותו איתי ביחד לתהום.
מותר לי היום."
המכשפות
הסיבה שאני ממש אוהבת לשמוע את המכשפות כשאני מדוכאת או עצובה או חווה רגש שלילי כלשהו היא שזה ממש מעודד לדעת שאני לא שונאת את העולם עד כדי כך. ככה זה בשיר "עוד מעט" שאני שרה אותו בהומור בלבד כי אני לא באמת חושבת ככה.
אבל הדבר שלא האמנתי שיכול לקרות קרה. יום שחור זה השיר הכי מתאים למה שאני מרגישה כרגע, ואני חושבת שהוא לא מספיק קיצוני.
במחשבה שנייה, בטח יש להן שיר אחר שמסביר את זה יותר טוב, אבל אני פשוט לא מכירה אותו.
פשוט קיבלתי תזכורת למאיפה בא הרוע בעולם מאחד האנשים שלא ציפיתי למצוא את זה אצלם.
זה קצת מצחיק לשמוע אדם שמסביר למה כופים עליו נורמות "מוסריות" בשם אידיאלים מפגרים כשהטיעון העיקרי שלו הוא שאנחנו חוטאים לאמת. זה לא באמת הטיעון העיקרי שלו. הרעיון המרכזי הוא שאם אני לא מרוויח משהו מדבר שניתן לעשותו, אז אני פשוט לא צריך לעשות אותו. זה מתחיל מצה"ל, אבל אני לא רואה את זה עוצר בשום מקום. גם לא במקום של להציל חיים של אדם אחר בלי תמורה ממשית ויזואלית ומדידה. רק שהוא טוען שהשאר טיפשים בכך שהם מקריבים דברים בשביל הכלל. אני מאמינה בדברים שלא מסתדרים עם תפיסת עולמו היקרה. אני לא רואה סיבה לתת לו זכויות כשהוא לא מוכן לעשות את החובות הנלוות. למה אני צריכה להקשיב לו? למה אני צריכה למנוע מעצמי ללכת ולהרביץ לו? נראה אותו מדבר אז על הזכות של אדם להיות אנוכי. אני מנעתי מעצמי הנאה ונשארתי יושבת בזמן שהוא דיבר. הוא גרם לי סבל, אבל זה לא באמת אכפת לו, לא באמת אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו. אני לא יודעת למה אני עדיין מופתעת לגלות את זה על אנשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Bannana Tree