ויקטור ז'בוטינסקי

אל תחמיצו את הסירטון הגדול הזה:

http://www.youtube.com/watch?v=217LWeZ4aMY

וואיייייי איך נשפכתי כשראיתי את הסירטון הזה!

אני אוהב לצחוק על אנשים שמנים. זה מוציא ממני את כל הציניות והרוע ואני נהנה מזה.

הקטעים הכי טובים בסירטון:

תעשו לי טובה! איך יכול להיות שהסירטון הזה צבר יותר מ-15 מיליון צפיות ביוטיוב?! זה אחד הסירטונים העלובים ביותר שיצא לי לראות, ומצד שני זה אחד הסירטונים הנצפים ביותר ברשת. הסירטון הזה עורר רעידת אדמה באינטרנט כאשר יצא בשנה שעברה, והפך למשך זמן רב לשיר הפופולרי ביותר בבריטניה. הסירטון הזה כל כך פופולרי שנכתב עבורו ערך מיוחוד בויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Chocolate_Rain

אז איפה ההגיון?

3 הבתים הראשונים בתרגום לעברית:

גשם שוקולד

חלק נשארים יבשים והשאר מרגישים את הכאב

גשם שוקולד

תינוק שנולד ימות לפני שחטא

גשם שוקולד

ספרי בית הספר אומרים שזה לא יכול להיות פה שוב

גשם שוקולד

בית הסוהר גורמים לך לתהות איפה זה הלך

גשם שוקולד

תבנה אוהל ותגיד שהעולם יבש

גשם שוקולד

תקטין את הזום במצלמה וראה את השקר

אפילו המילים של השיר נשמעות עלובות למדי וחסרות משמעות. אם כן, מדוע השיר זה להצלחה רבה כל כך?

בעוד יומיים פורים!

אני לא מאמין איך הזמן עובר מהר - לא מזמן התחלתי את כיתה י', וכעת אני בחודש החמישי ללימודים (אם להוריד את הזמן של השביתה).

היום בצהרים חשבתי על התחפושת שאלבש ביום רביעי,  ולא מצאתי רעיונות לתחפושת. אני יודע שבתיכון רב הילדים לא מתחפשים, ולכן העניין לא היה חשוב לי, ולא השקעתי בו טיפת מחשבה עד היום בצהרים. כנראה שפורים הקרוב יהיה החג הראשון שבו אני לא אתחפש. אני מרגיש שהתבגרתי הרבה בחודשים האחרונים, וכנראה שגם נגמלתי מכמה מנהגים ילדותיים כמו להתחפש.

אני מרגיש שעכשיו, בעקבות גמילתי מהמנהג להתחפש, הגיע הזמן המתאים לקצת נוסטלגיה של פורים.

והרי רשימת התחפושות שלי, מכיתה א' ועד כיתה ט':

כיתה א': אביר מימי הביניים

כיתה ב': קאובוי

כיתה ג': מחשב

כיתה ד': לא זוכר. נראה לי שהתחפשתי לדובי או משהו כזה...

כיתה ה': קוסם

כיתה ו': זונה

כיתה ז': לוחם ויקינגי

כיתה ח': מיליונר מטקסס

כיתה ט': מיליונר מטקסס

אני מרגיש שחל בי שינוי מעניין בשבועות האחרונים - שינוי שגורם לי לחשוב כי התבגרתי. השינוי הזה בא לידי ביטוי בתחביב החדש שלי - להתבודד ולהתחבר אל היופי שבטבע. היום אחרי בי"ס יצאתי עם זוג האופניים שלי אל השדות הפתוחים, התיישבתי על ראש של גבעה, וצפיתי בנוף המקסים כדי לתפוס קצת נחת ושלווה. במשך שעה וחצי ישבתי והתבוננתי בנוף. הרגשתי את הרוח הקרירה מלטפת את גופי ונשמתי לרווחה את האוויר הצלול שנשא עימו את ריח הפרדסים שאחרי הגשם. אני חייב לומר שהתמכרתי לחוויה הזאת, ואני מתכוון לעשות אותה שוב.