בעוד 12 ימים הבלוג שלי יהיה בן שנה.
לאחרונה ניהלתי עם עצמי דיאלוג קטן. התלבטתי אם לסגור את הבלוג העלוב והלא משוקע הזה, או לנסות לשפר אותו. האמת שעדיין לא החלטתי מה יעלה בגורלו של הבלוג של ויקטור פרנקנשטיין. בנוסף, הגעתי למסקנה שבלוג רציני לא פותחים בישראבלוג. יש אתרים על רמה. ישראבלוג זו קהילה שמורכבת בצורה כזאת:

הטבלה הזאת משקפת את הדרך שבה אני רואה את קהילת ישראבלוג. זה מסביר מדוע לא רציתי לכתוב פוסטים גדולים ולהשקיע את כל כולי בבלוג הזה, לאורך השנה האחרונה. בשביל מי אני כותב את הפוסטים? בשביל ילדות בנות 12, פקאצות מטומטמות, מעריצות של להקת טוקיו הוטל ומטאליסטים ממורמרים?
בין אם אחליט לסגור את הבלוג ובין אם לא, השנה הזאת, שבה כתבתי את הבלוג של ויקטור פרנקנשטיין תיזכר כחוויה נחמדה.