מצטערת שלא עידכנתי מלא מלא זמן.. לא היה לי זמן בכלל.. מקווה שתהנו מהפרק הזה ותודה רבה על התגובות המדהימות!
אני: "את צודקת.. עזבו.. אני אשאל אותו היום.. אנחנו הולכים לסרט!!" אמרתי בחיוך מאושר.
רותם: "מה?!" היא אמרה "ואת יושבת ככה בלי לעשות כלום?.. קדימה אנחנו צריכות להתארגן וכל זה!" היא אמרה.
אני: "מה? מה זאת אומרת אנחנו צריכות להתארגן וכל זה?" חזרתי אחריה
הדר: "את צריכה להיות היום יותר יפה ממה שאת!" היא אמרה בקול המתוק שלה ושתיהן קמו לכיוון הארון. "היום אנחנו נעשה לך מהפך!" היא אמרה. ואני רק הסתכלתי עליהן מתרוצצות מפה לשם. מתרגשות אפילו יותר ממני.
"תודה" אמרתי והתחבקנו מן חיבוק קבוצתי שכזה.
הדר: "בשביל זה יש חברות לא?" היא חייכה ואני? רק הודיתי לאלוהים שיש לי חברות כאלה בכלל!
"וווואווווווו! פשוט וווואוווווווו!" הדר אמרה בחיוך והסתכלה עליי.
עמדתי מול הראי. שותקת. 'זאת אני?' שאלתי את עצמי בחיוך.
"נוו.. תגידי משהו!" רותם שברה את הדממה.
"תודה" אמרתי לבסוף "תודה על הכל" דמעה עלתה בעיניי.
הדר: "די.. את לא בוכה מאמי!" היא אמרה וחיבקה אותי אליה.רותם הצטרפה גם לחיבוק.
רותם: "מגיע לך להיות מאושרת.. את בן אדם מדהים וכל כך יפה.. לא מגיע לך לסבול.. אפילו שאת מתכחשת לזה. ניקי בחר בך.. בך! מכל הבנות במדינה הזאת.. אל תתני לאף אחד להרוס לך!.. זה לא סתם. את קולטת?" היא אמרה וגרמה לי לצמרמורות.
"טוב, אני מוכן" ניקי אמר לעצמו והסתכל בפעם האחרונה בראי.
הוא התרגש. הוא כל כך התרגש.
הוא לקח את המפתחות של האוטו, את הארנק ואת הפלאפון ויצא מהבית.
נועל אחרי את הדלת.
http://www.youtube.com/watch?v=iWg3IMN_rhU
"תודה... ממש נהניתי" אמרתי בחיוך כשהיינו כבר בדרך הבייתה. ברקע התנגן השיר של Timbaland -
The Way I Are .
ניקי: "גם אני נהניתי..." הוא אמר ונעצר ברמזור האדום. "ממש" הוא המשיך ושם את כף ידו החמימה על ידי הקפואה.
בחורף תמיד הידיים והאף שלי קפואים.
ניקי: "האף שלך אדום" הוא אמר בחיוך וצבט לי את האף.
"ירוק" אמרתי.
ניקי: "מה ירוק?" הוא שאל לא מבין.
אני: "הרמזור.. התחלף לירוק. " אמרתי והוא לחץ על הגז במהירות.
פתחתי את החלון. הרוח נשבה פנימה וליטפה את פניי.
התיישבתי על עדן החלון ושאבתי את הריח של הלילה לתוכי.
הבטתי בשמיים השחורים.. בכוכבים ובירח המלא.
היה קר. כל כך קר.. אבל אהבתי להרגיש את הקור הזה.
תמיד כשאני מאושרת.. אני מביטה אל השמיים לפני שאני הולכת לישון. אני חושבת על החיים.. על מה שהיה ועל מה שיהיה. אני מדברת עם עצמי. מדברת עם אלוהים. מנסה להסביר לעצמי למה העיניינים התגלגלו בעצם ככה.. מנסה...
"קרה משהו?" אמא נכנסה לחדרי החשוך שיהיה מואר רק באור הכוכבים והירח.
הנדתי את ראשי לשלילה. "ממ.. לא.. סתם כזה.. חושבת" אמרתי בחיוך.
אמא: "אני כל כך אוהבת שאת מחייכת.. שאת מאושרת." היא אמרה וליטפה את שיערי הארוך.
אני: "אבל.. אני רוצה שגם את תהיי מאושרת.. " לחשתי לה.
אמא: "אל תדאגי לי.. לאט לאט העצב יעבור.. הכל יסתדר בסופו של דבר.. הזמן יעשה את שלו.." היא אמרה בעצב ואני הבטתי שוב פעם אל השמיים. שתיקה שררה בחדר. היה אפשר לשמוע רק את קול הצרצרים שהתעופפו להם בחוץ.
אמא: "טוב יפה שלי.. תסגרי כבר את החלון.. שלא תצטנני לי.." היא אמרה ונשקה לי במצח. " לילה טוב"
קפצתי מהחלון וסגרתי את התריסים. נכנסתי מתחת לשמיכה ועצמתי עיניים. לאט לאט.. נירדמתי. בעודי חושבת על הערב הנפלא הזה. בעודי חושבת על ניקי. ניקי שלי!.
המשך יבוא! =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
