לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Politically Honest.


אהבה חופשית.

Avatarכינוי: 

בן: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2017

מזרחיות (מ)


תרגום שיעמום בוטה ומטופש של שישי בערב, שיושב כבר הרבה זמן בראש,

וזה המקום להגיד שלמרות התוכן של השיר הזה יש לי בזמן האחרון רק בחורה אחת בלב!!! (שלא תואמת לתיאור הזה, ולמען האמת, אני לא חושב שההיסטוריה הרומנטית שלי מצדיקה ולו במעט את התוכן). פרספקטיבה ישראלית לשיר אמריקאי דיי ישן, מאוד לא פוליטיקלי קורקט כמעט בכל בחינה ידועה לאדם.

 

מזרחיות - Latin girls / לוביות - Black eyed peas

 

(יואו עיוני-יוני-יוני-יוני

יואו כפרה-פרה-פרה-פרה

נשמה של אמא-אמא-אמא

יא חיים שלי, יא חיים יא באבא)

 

תימניות תימניות (אוהב 'תן)

עיראקיות עיראקיות (מחבב 'תן)

פרסיות פרסיות (חבל על הזמן)

ומרוקאיות (אתן כאן?)

בחורות מזרחיות, מזרחיות מזרחיות,

מזרחיות מזרחיות, מזרחיות או לא להיות

 

אני אוהב את כל הבחורות שחומות העור,

והן בשבילי תמיד עומדות בתור,

כי אני הגבר האולטימטיבי,

יש לי כסף, לסת, מוזיקלי וספורטיבי,

נקבות מזרחיות - תביאו חברות,

ובנות דודות, כי בטח יש לכן עשרות,

אופליות, שירזיות, רינתיות אורפזיות,

אם אתן רוצות אותי, תדעו - הכל יכול להיות

גבר רציני, גם לשומרות מסורת,

תכירי לי את אבא, ואני אדאג לשבור את,

הסטיגמות, רוקד מימונה-חינה בסבבה, 

בצעד תימני ובשמלה של סבתא-רבה

אוהב 'תן!

 

סעודיות סעודיות (אוהב 'תן)

יווניות יווניות (מחבב 'תן)

תורכיות תור-תורכיות (חבל על הזמן)

וטריפולטאיות (אתן כאן?)

בחורות מזרחיות, מזרחיות מזרחיות,

מזרחיות מזרחיות, (לוהטות, בנות!) מזרחיות או לא להיות

 

*ערבית/פרסית*

יא כפרה יא עיוני מאמי כיף שאת איתי,

זה משהו חצי אנושי וחצי חייתי,

משהו פראי אבל עמוק ואמיתי,

שדים שמנצחים גם את השד העדתי,

אפשר לעשות שיחות נפש 

או להתפשט, לתת לרגש

ביטוי קיצוני, מיני פיזי גופני

אני אבין בסוף מי את ואת תביני מי אני,

אם יש לך מחשבות סוטות, את לא יכולה לטעות, מוכן לנשוך לטעום לדחוף לשלוט וגם לשמור סודות,

לא מפסיק, אני מרים אותן והן קלות, לתקרה הן כבר עולות ואז קוראות לי קאם-אה-לוט,

(אוהב 'תן)

 

עור בצבע שוקולד, ברונזה כמו שרית חדד,

נעשה אותך מלכה מטריפולי עד צפון בגדד-

נחזור בזמן לנקום בשם מגורשי ספרד,

לצלילי העוד והסיתר אנחנו גוף אחד,

*כפיים*

*כפיים*

*צהלולים*

 

אנ'לא אהיה מופתע, כי כבר מזמן שהתערבבנו,

ליד גפילטע-פיש יש לנו ח'ריימה וגם ג'חנון,

ביחד ארוזים, כמו מקצב וחרוזים, ולפעמים קצת מזדרזים

כי החיים מתבזבזים,

אוהב 'תן!

נכתב על ידי , 20/1/2017 22:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפחד מדחייה


ממה אני כל כך מפחד?

למה כל יציאה מינימאלית מאזור הנוחות שלי גורמת לי לכאלה חרדות?

למה אני לא מסוגל לבצע שיחת טלפון עסקית? ליזום? להציע רעיון?

 

זה לא נכון, כמובן. העבודה שלי בצבא דורשת המון מכל אלה ואני מציע ודוחף. כשקניתי את התיק שלי לטיול התמקחתי והייתי אסרטיבי מספיק כדי להוריד את המחיר משמעותית. במעט הפעמים שניגשתי לבחורות בחיים הצלחתי לשבור את המחסום הזה, פעם אחת זה אפילו כמעט הצליח.

 

"לא כבר יש לך" - פילוסופייה גרעינית של ניצול הזדמנויות. לא לשאול זה כמו לשאול ולקבל לא, מינוס הסיכוי של לקבל כן. הלוואי וזה היה פשוט כל כך. זה הריי עניין של טיימינג, ושל גישה, ושל תכנון. זה לא רק כן ולא, אלא מתי מה איך כמה ולמה. אין לי את כל התשובות האלה. ואני לא מוצא את האומץ להתעלם מהן.

 

כולה להתקשר לחברה שיווקית ולהציע לה סיפורים. זה לא מסובך. אני יכול אפילו להציע להם את זה בחינם ולא לבוא מייד בדרישות. לראות איך זה הולך, לייצר פיילוט. הודעה בפייסבוק קל לשלוח, שיחת טלפון שדורשת תגובתיות בזמן אמת היא קשה פי אלף.

 

אשכרה ראיתי עכשיו הרצאה מעוררת השראה על ניצחון הפחד מדחייה, הרגשתי שאני מוכן, כתבתי את המספר במסך החיוג, התלבשתי כדי להרגיש יותר מאורגן, יצאתי להליכונת מסביב לבניין כדי להזרים דם ולנשום אוויר ולמצוא את המקום הנכון לדבר בו, כזה שלא יפריעו לי ושירגיע אותי מהלחץ - ופירססתי חזרה לחדר כמו לוזר.

 

הפחד מדחייה וחשיבת-היתר שזורים אחד בשני בקשר מכוער. מקווה שאצליח לנצח אותו כשכל הסיפור הזה ייגמר.

נכתב על ידי , 15/1/2017 11:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפחד מדחייה


ממה אני כל כך מפחד?

למה כל יציאה מינימאלית מאזור הנוחות שלי גורמת לי לכאלה חרדות?

למה אני לא מסוגל לבצע שיחת טלפון עסקית? ליזום? להציע רעיון?

 

זה לא נכון, כמובן. העבודה שלי בצבא דורשת המון מכל אלה ואני מציע ודוחף. כשקניתי את התיק שלי לטיול התמקחתי והייתי אסרטיבי מספיק כדי להוריד את המחיר משמעותית. במעט הפעמים שניגשתי לבחורות בחיים הצלחתי לשבור את המחסום הזה, פעם אחת זה אפילו כמעט הצליח.

 

"לא כבר יש לך" - פילוסופייה גרעינית של ניצול הזדמנויות. לא לשאול זה כמו לשאול ולקבל לא, מינוס הסיכוי של לקבל כן. הלוואי וזה היה פשוט כל כך. זה הריי עניין של טיימינג, ושל גישה, ושל תכנון. זה לא רק כן ולא, אלא מתי מה איך כמה ולמה. אין לי את כל התשובות האלה. ואני לא מוצא את האומץ להתעלם מהן.

 

כולה להתקשר לחברה שיווקית ולהציע לה סיפורים. זה לא מסובך. אני יכול אפילו להציע להם את זה בחינם ולא לבוא מייד בדרישות. לראות איך זה הולך, לייצר פיילוט. הודעה בפייסבוק קל לשלוח, שיחת טלפון שדורשת תגובתיות בזמן אמת היא קשה פי אלף.

 

אשכרה ראיתי עכשיו הרצאה מעוררת השראה על ניצחון הפחד מדחייה, הרגשתי שאני מוכן, כתבתי את המספר במסך החיוג, התלבשתי כדי להרגיש יותר מאורגן, יצאתי להליכונת מסביב לבניין כדי להזרים דם ולנשום אוויר ולמצוא את המקום הנכון לדבר בו, כזה שלא יפריעו לי ושירגיע אותי מהלחץ - ופירססתי חזרה לחדר כמו לוזר.

 

הפחד מדחייה וחשיבת-היתר שזורים אחד בשני בקשר מכוער. מקווה שאצליח לנצח אותו כשכל הסיפור הזה ייגמר.

נכתב על ידי , 15/1/2017 11:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





47,405
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGemini II אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Gemini II ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)