יש לי עלילה בראש.
והיא מסודרת יותר ומלאת רעיונות יותר מאיי פעם.
אבל היכולת להתחיל לכתוב נשללת ממני... אני צריך מוזה, צריך מחקר. צריך לבחור את הפרטים. אני רוצה לשלוף חוויות שכבר חוויתי, ולא לכתוב משהו פיקטיבי לגמרי. האמת היא שמעולם לא ידעתי לכתוב פיקציות. כל השירים, הסיפורים, כולם באים מתוך הלב והראש או שניהם ביחד. אף אחד מהם הוא לא פרי תכנון ודמיון מוחלטים. קצת פה, קצת שם.
ואני רוצה לכתוב על המרדפים. ואני רוצה לכתוב על האווירה התל אביבית של הלילה. האם אצטרך להסתפק בלילות נתנייתיים/קיבוציים? ובקטטות קצרות שבהן יש יתרון ברור לאחד הצדדים? ואיך נכנסים לראש של עיתונאי, כשפירסמת גג שני מאמרים בעיתון בית-ספר ומאמר אחד בעיתון התנועתי? כשהעיסוק שלך בסאטירה היה לילות מסויימים באיזו שנת שירות שאף אחד לא מכיר?
בקיצור - יושב ומחכה למוזה. אבל כשזה יהיה, זה יהיה גדול. הליריסיסט היה רק סקיצה. לכתוב טקסטים מעולם לא הייתה מסוכן יותר, ומשפחת בנאי מעולם לא הייתה מפחידה יותר.
מעניין מה יביא לי את זה. מקווה שלא אצטרך לפנות לכימיקלים הנוזליים שמחווטים את הנשמה מחדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
