השניים עשר-שלושה עשר לנובמבר, 2012
(פוסט זה נכתב כהוקרה והערכה לכל אלה העובדים בעבודות כפיים בחייהם. אתם אנשים גדולים ולא מספיק מוערכים. זה אחד האתגרים הכי קשים שעמדתי בהם. ומכיוון שאני מניח שרוב האנשים האלה לא כותבים בלוגים, הינה הצצה לעולם הקשוח הזה.)
השעות הראשונות בעבודה במפעל, וב"ראשונות" אני מתכוון ל6 מתוך משמרת 8 השעות שלך, מרגישות כמו משחק זדוני. צלילי מכונות אינסופיים, שנראה כאילו תפקידם היחידי הוא ללוות את מעבר הזמן, מצלצלים ונוקשים. אתה שקוע בעבודת פרך, מעצב פלסטיק שחם רק במעט מהרמה שבה תיכווה באצבעותיך. הברזל שלידך מפיק זרמים, כך שאתה בעירנות תמידית לא לגעת בו ביד חשופה. להסתכל על השעון תוך כדי העבודה, לאבחנתו של דביר, זה כמו להתסכל למטה כשאתה עומד גבוה - סתם לא מומלץ, מלחיץ ושובר.
הדבר הנורא ביותר הוא הקצב. ההיכרות שלך עם המכונה היא חפיפה בה שני אנשים עובדים יחד, ונו, מה הבעיה בזה? זה גורם לעבודה להיראות קלה ולא מסובכת, עומדים בקצב כמו גדולים.
אבל אז מגיע הרגע בו המנוסה מביניכם משאיר אותך לבד ואתה מתחיל להיות בטוח שמשחקים בך. שאתה עומד למבחן. אין סיכוי שזה הקצב שאנשים עובדים בו, אתה אומר לעצמך בלב, זה בטח קונדס שהם מריצים על החדשים, משתעשעים בנו כדי לבדוק אם אתה נשבר בקלות. עוד שניה וודאי יגיע עלי (זה שם, כמו עלי באבא, כן?) מנהל העבודה, יצחק עליי ויחזיר את המכונה לקצב אנושי.
כעבור שלוש שעות אתה מתחיל להפנים שלא זה המצב. זה אתה מול המכונה, אחד על אחד, אדם נגד רובות שמייצר 2 קופסאות ב14 שניות. לחבר, להדביק, לספור, להביא מכסים, לחבר ארגז, לסדר בארגז, לסגור בסלוטייפ, לשים במקום. 14 שניות. והדבר הכי מטריף הוא שהעובדים המנוסים בכלל לא מתקשים, בעוד שלידך נערמות קופסאות לא מחוברות שאתה אומר לעצמך ש"תשלים כשיהיה לך זמן", ובזמן זה אומר 3 שניות שתצליח לגנוב מתוך ה14 במידה ותצליח לסיים מהר.
הקטע המדהים באמת הוא שבשלב מסוים אתה מתחיל לקלוט את הקטע. עומד בקצב. מה שלפני רגע היה גיהנום ממשי עלי אדמות הפך למשחק. אדם נגד מכונה - נו, גם בפלייסטיישן זה ככה. למצוא את השיטה.
הגיבור שלי הוא העובד הג'ינג'י עם הקול המוזר. ערבי חסר כל סממן ערבי מלבד השפה כשהוא מדבר עם העובדים האחרים. הג'ינג'י הזה עובד מצטיין מספר 1, מספיק לסיים את העבודות שלו במהירות על ואז גם לעזור לחדשים ולאחרים למצם את הפערים שהצטברו - למרות שהנוגש הראשי צוחק עליו שהוא מוזר. הוא גר פה, ליד המפעל. חברותי, שואל, מדבר, עוזר לכולם. ערבי, ג'ינג'י, עם קול מצחיק - והכי גבר בעולם.
גיבור.
========
23:49
אכלתי היום לארוחת ערב תפוח וחופן שקדי מרק. אחרי יום שלם של עבודה שחורה. אפילו לחם אין פה.
נראה לי שאני מתחיל לקבל פרופורציות על עוני.
=======
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
