כלומר, לפחות היגעתי לכיוון רציני. איזה כיף. בואו נתחיל אחרי מסלול משמעותי בצבא, שאני מאוד מקווה שיכלול קצונה.
דבר ראשון, אני רוצה ללמוד מדעי המדינה ומשפטים. להבין איך המערכת הרקובה הזו עובדת מבפנים, במקצועות שמפעילים את הגלגלים שלך.
דבר שני, אני רוצה - שימו לב טוב - להוציא תעודת הוראה. ולהיות מורה. לאזרחות. כן, עם תואר שני ועם קצת השתלמויות ותוספות של השכלה, המשכורת לא כזו גרועה.
משם - לנהל. בהתחלה אולי את המגמה או את צוות אזרחות, או אולי את התוכנית החברתית של בית הספר, אבל השאיפה הגדולה היא בית ספר של ממש. לנהל יחידת חינוך, עם צוות מגוון של אנשים, שבא כדי לתת לנוער כלים להתנהל בעולם הזה עם ראש על הכתפיים. אני חושב הרבה על תיכון, אבל נו, גם חטיבת ביניים זה בסדר. עוד לא החלטתי מה דעתי לגבי יסודי.
איפשהו באמצע דוחפים דוקטורט.
ואז זה מתחיל להיות מעניין. אני רוצה להתקדם במשרד החינוך, או ברשויות המקומיות. להשפיע על משהו גדול יותר.
וברור שבסוף, אחרי שלמדתי את השיטה מבפנים, צברתי התנסויות בהנהגה וניהול, ולמדתי על אנשים לעומק - הדרך הישרה היא לפוליטיקה. אבל לא, לא בשביל להיות פוליטיקאי. בשביל לשנות את השיטה.
אתם מבינים? אני אהיה השתול בעורף האויב. המהפכן שבתוך המערכת. גלגל השיניים הסורר, שמכיר את כל החומרה מבפנים החוצה.
ובע"ה גם נצליח לעשות מוזיקה בדרך, אבל נו, זה תלוי אך ורק בי.
תזכרו את הפוסט הזה. הוא בא אחרי שבועות ארוכים של חוסר-שקט בדיוק בנושאים האלה, של מה-אני-אעשה-כשאני-אהיה-גדול.
אני לא חושב שהנח"ל לא טוב לי. אני רק חושב שאני רוצה להתעסק עם מגוון אוכלוסיות, מה שלא יצא לי בנח"ל (נו, אולי חוץ מהמגזר הערבי). אז לאט לאט, מכאן לעולם החדש.
יאללה ביי.
נ.ב. - מחר הקלטות! תאחלו בהצלחה. על סדר היום:
דנה
שום דבר אחר
לערער אותך
ילדת החורף
(בעזרת השם - אחד משירי הראפ)
ומי יודע - אולי נצליח עוד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
