החיים על-פי בוגה

או, למה אני נגד ייחוד.

ייחוד מונע מאיתנו להיות מי שאנחנו.

אנשים "מיוחדים" רבים נוטים לא לעשות דברים כי "כולם עושים אותם". הייתה לי חברה בתיכון, שמאוד אהבה את מרסדס בנד בתקופה שהם היו יחסית אנונימים. כשהם הוציאו את האלבום השני שלהם והיו יחסית מוכרים שאלתי אותה עליהם והיא אמרה לי "אני כבר לא אוהבת אותם, כולם שומעים אותם עכשיו". למעשה, הרצון להיות מיוחד מונע ממך לעשות דברים שאתה אוהב או נמשך אליהם כי כולם עושים אותם. למה אני צריכה למנוע מעצמי ללבוש חולצה שאני אוהבת כי כולם לובשים אותה? למה אני צריכה למנוע מעצמי לשמוע להקה מסויימת כי כולם עושים את זה? באותה מידה, שאני לא אעשה משהו כי כולם עושים אותו, אין סיבה שאני אפסיק לעשות משהו כי כולם עושים אותו.

ייחוד גורם לנו להיות כמו כולם, פשוט בדרך מטומטמת.

תופעה שהחלה לאחרונה - היפסטרים. אם תבדקו במילון מה זה היפסטר, לא תמצאו הגדרה מילונית, אבל אם תחפרו עמוק יותר, תגלו שהיפסטר זה כביכול אדם שהולך נגד הזרם. הבעיה היא, שכבשים כמו כבשים כמו בני-אדם שהם כבשים, נוטים ללכת נגד הזרם באותה צורה, תוכלו להגיד שזה בגלל שgreat minds think alike, אני מאמינה שזה בגלל שgreat minds נוטים להעתיק מother great minds שהם רואים ברחוב. זאת הסיבה שאפשר למצוא עכשיו מאפיינים ברורים של ההולכים נגד הזרם הזה, עד שהם כבר ניהיו זרם.


ייחוד, בהכרח טוב?

המון פעמים קיבלתי בחיי את המחמאה "את מיוחדת", מחמאה שאף-פעם לא החמיאה לי. מה זה מיוחדת? מיוחד זה לא טוב יותר, זה לא יפה יותר, זה לא חכם יותר, זה לא יותר בשום צורה למעשה. מיוחד זה פשוט שונה מכולם. שונה זה בהכרח טוב?

לסיכום,
אני לא אומרת אל תיהיו מיוחדים.
אני בסך הכל אומרת, פאקינג מכינה מזדיינת לעיצוב, תנו לי לעשות מה שבא לי. לא מתאים לי לחפש ייחוד בכוח. אני מי שאני, באנלית או לא באנלית. מיוחדת בדרך הרגילה והמזדיינת שלי של לעשות מה שבא לי ולא להשתדל להיות שום דבר כי אני מי שאני ולכו תזדיינו.
(ומקללת, המון)

פוסט מרמור על ייחוד.

(כתבתי את זה מאוחר ולילה, ובא לי לפרסם את זה ולא לשמור כטיוטה, אבל אני מתכננת לערוך את זה ולכתוב את זה יותר יפה אולי אני אדפיס ואביא למכינה)