ביום חמישי ה-19.7 הלכנו בשעה 6 בבוקר לשבט.

זה היה עוד אחד מהימים האלה שמתעוררים מוקדם ולובשים חאקי והכל ומצפים שהפעם יהיה מחנה הרבה יותר כייף מהקודם.

אז הגענו לשבט כולם. וכמובן שיצאנו אחרי שעתיים. כך שבערך ב-9 הגענו ליער חרובית.

הנושא הכללי של המחנה היה רב תרבותיות. והנושא הכללי של השבט היה אולימפיאדה.

היום הראשון:

היה ממש חם, שמנו את התיקים שלנו במקום שבו היינו אמורים לישון ולא ידענו בכלל איך נבנה את המבנה הגדודי כי בקושי היה מקום.

עברנו פעולה והיא הייתה ממש נחמדה. היא הייתה על כללים במחנה וכל כמה אנחנו זוכרים את השטח השבטי.

אחרי זה התחלנו לבנות את השטח הגדודי שלנו וכמובן שמלא אנשים לא עזרו. אני וגילה הבאנו לכולם "פטי-בר" עם שוקולד חחהה, והבאנו להם גם מים (בצורת פטל..חח) בשביל שלא יתייבשו לנו.

אחרי שסיימנו חצי מהמבנה היה כבר מאוחר אז הלכנו לאכול (איכס.) ולהתקלח. אחרי המלקחת עשינו צמות סיניות לבנות.. חח. ואז קרן הלכנו לצחצח שיניים וראינו בדרך את מלמן. חחה ודיברתי בדיוק עם אמא חח אז הוא מסר לה ד"ש והיה ממש מצחיק. אחרי זה הלכנו, קרן אלי ואני, לישון ליד המדריכים שלנו, גוטר, נעמה, לירון וששון שהיה חולה ):

והיה ממש כייף כי הם אף פעם לא מתעוררים. ככה שיוצא שלמסדר בוקר אנחנו לא חייבים לקום ממש מוקדם. (:

היום השני:

הערנו את גוטר והלכנו למסדר בשעה סבירה.

אחרי זה אכלנו ועברנו פעולה על מדינות. לכל אחד הייתה מדינה מכל העולם והתחלקנו ליבשות. אנחנו היינו יבשת אפריקה. סיימנו את המבנה הגדודי שיצא ממש יפה (הוא היה בצורת מחבט טניס שבעצם המרכז שלו היו ערסלים ששימשו לאיכסון תיקים חחה)

אחרי זה היינו אמורים לעשות מין מונופול כזה אבל כולם היו עייפים וגם המדריכים אז הם האמרו שנדחה את זה למחר, ושעם יעבירו לנו פעולה יותר קצרה היום. היה ממש נחמד כל אחד סיפר איך עבר עליו היום וגיליתי שאני נמצאת עם אנשים שאני כ"כ אוהבת ככה שהציפיה שלי שהמחנה יהיה כייף דיי התגשמה. ששון הלך הביתה כי הוא לא הרגיש טוב.

הלכנו לישון ליד המדריכים, שוב.

היום השלישי:

התעוררנו הלכנו למסדר, אכלנו. אמרו לנו שהיום אנחנו הולכים לעבור גיחה. וילדים מכיתה ט' אמרו לי שלא כדאי לי ללכת. חחה כי זה משעמם מאוד מאוד. בסוף הלכנו הייתי עם טל באחווה 5 היו מדריכות ממש חמודות והיינו עם ילדים בכל מיני שבטים שדווקא היו נחמדים. אחרי הפעולה, היה מסדר קיבלנו חולצות מאגניבות חחה. ודברתי עם חן וטוף. וקצת בכיתי. כי הייתה הרגשה כזו מעצבנת באוויר כמו שלפעמים קורה לי בטיולים. הרגשה מוזרה. למרות שבמחנה זה קרה לי הרבה פחות. כי ממש נהנתי.

טוב, נחזור לענייננו.

חזרנו לאזור של השבט יובלי, מושמוש ואני הלכנו לשטוף את השיער. כי הרגשנו ממש מלוכלכות. היה מרענן חח.

אחרי זה הלכנו לישון.

היום הרביעי:

ניראה לי שזה היה היום הכי ארוך בכל הטיול הזה. קמנו כמו תמיד, ואחרי זה סתם ישבנו ודיברנו עם כולם היה ממש כייף. אחרי זה היה ביקור הורים.. ואח שלי הקטן והגדול באו עם אמא שלי. אבא לא בא כי הוא היה בעבודה. הם הביאו לי פיצות והסברתי להם על המחנה. אח שלי הלך קצת לחברים שלו מהשבט שלנו ומשבט "מכבים".ואז הם הלכו.  ששון גם בא ודיבר איתנו והיה ממש עצוב שהוא לא ישאר לפעולת פרידה. וגם תמר לא הייתה כי היא התגייסה.

אחרי זה רצו שמועות ששבט אפעל ניצחו. אמרתי שאני לא מאמינה עד שלא אומרים את התוצאות, ושלא ינסו לשכנע אותי. חחה נעמה הסכימה איתי. (:

אחרי זה היה מסדר שבו אמרו את התוצאות. זכינו מקום ראשון בהדרכה ח'!! כ"כ שמחנו כי הצוות שלנו כ"כ רצה את זה ולחלקם זו השנה האחרונה בצופים. ):

אחרי זה אמרו לנו שזכינו מקום שני. והתסתבר שהשמועה הייתה נכונה. חלק בכו וחלק אמרו שזה לא נורא. היה דווקא נחמד לא לזכות. כי בסך הכל באנו בשביל להנות. ומקום שני זה סבבה לגמרי. חח..

אחרי זה היה סיבוב מורל ואני ומושמוש כבר רצינו לחזור לשבט ואז אחד מ-ט' לא נתן לנו לחזור. חחח היה ממש מצחיק. ניסינו לחזור דרך מונוסון אבל כבר הסתיים הסיבוב מורל אז חזרנו כבר עם כולם.

אחרי זה היה את הטקס ההנהגתי. היה טיפה משעמם אמרו לנו שאחרי זה יש לנו פעולת פרידה. אז הכנתי את עצמי נפשית.

חזרנו למבנה הגדודי. ואז הובילו אותנו בשורה למקום מבודד ביער שהיה עם הרבה נרות בצורת לב גדול. היה ממש יפה.

לכל אחד היה את מושמוש פרידה. היה כתוב עליו את השם שלנו אז ישבנו איפה שהיה כתוב. היה לידו עוד דף ועט.

ביקשו מאיתנו לכתוב את הרגע הכי זכור לנו מכל השנה הזו. כל אחד הקריא. והיה נחמד להזכר בכל הרגעים הכ"כ חשובים האלה. שתמיד יהיו חלק מההתפתחות שלנו בתור שכבה.

אחרי זה המדריכים בקריאו את המושמוש פרידה שהיה מין ספר מחזור כזה. חחח היה ממש מצחיק. אחרי זה הבאנו להם את המושמוש פרידה שהכנו להם והם ממש התרגשו ובכו. וגם אנחנו בכינו. כולם חיבקו אחד את השני והייתה הרגשה של משהו שמסתיים, תקופה יפה.

חזרנו לשטח הגדודי ממש מאוחר. ואף אחד לא רצה לישון אז יבנו על הערסלים. אני וסטו ישבנו על ערסל קטן ואז עלה במוחי רעיון (חחהה.. ) שנישן היום על ערסלים. במילא זה יום אחרון והייתי דיי עייפה. אז הבנו שק"שים. וישנו על ערסלים היה בהתחלה נוח ואחרי זה לא ממש נתנו לנו לישון עד 3 בערך אבל היה מצחיק.

היום החמישי:

קמנו מאוחר מהרגיל. הלכנו למסדר שהיה בלי חאקי. והיה ממש קצר. ועברנו פעולה "קוץ ופרח" כל אחד העביר למי שהוא רוצה את הקוץ והפרח ואמר עליו משהו שהוא צריך לשמר (משהו טוב) ומשהו שהוא צריך לשפר. היה מאוד חשוב ומאוד אמיתי כל הדברים שאמרו. ואחרי זה הייתה שיחה עם המדריכים והם אמרו לנו את הקוץ והפרח של הקבוצה.

אחרי זה חזרנו לשטח הגדודי בשביל לפרק את המבנה. הפעם אף אחד לא ישב בצד ולא עזר. כולם עזרו. השיחה השפיעה מאוד על כולם. וראו את זה. ראיתי את ההתבגרות שלנו בחמישה ימים האחרונים שעברנו. וראיתי איזה שכבה טובה אנחנו.

אחרי זה הלכנו לעזור לפרק גם מבנים של השבט. ואז הייתה פעולת פרידה, אחרונה. כל אחד אמר איך עברה לו השנה וחילקו לנו מדליות (בהקשר לאוליפיאדה) אני זכיתי להיות "הסטלנית" של השכבה..חחהה והיו כל מיני דברים מצחיקים אחרים. אחרי זה גוטר דיבר והוא בכה וישבתי בדיוק מולו. ונתתי לדמעות פשוט לרדת מעצמן.

אחרי זה הלכנו לשטח הגדודי ועשינו מלחמת בלוני מים. לקחנו את התיקים והלכנו הביתה. היה כ"כ כייף!! כ"כ מרגש.

ולסיום.. שורק- אני כ"כ אוהבת אתכם!! את אלה שהפכתם את הטיול הזה לכ"כ משמעותי עבור כל אחד.

וצוות שורק- אנחנו נתגעגע כ"כ ולכל אחד ואחד מכם יש פינה בלב ושלב נורא משמעותי בהתפתחות שלנו כשכבה. אוהבים אותכם!!!

החברים שנשארו לי, חברים של זכרונות.

אוהבת המונים,

מיכל.

הכל מתערבב לי שבראש בצורה אחידה

קשה לזכור את הדבר האחרון שקרה.

זריחה מתפוצצת בחוץ דרך סדק וילון,

ברחוב הטמטום והכוח, מטאטים את שברי החלום.

ואת מי שצריך להרוג כבר הרגו,

ואת מי שצריך להמליך, כבר המליכו.

בוקר טוב איראן מתבלבל השדרן,

למה זה לא מצחיק אותנו.

תאמרו שאני דכאוני ומוזר, אך יום אחד גם אתם תבינו

זה היה לנו ביד האם אתם זוכרים, זה היה לנו ביד

אז תרדו איתי למדרכה, כי כבר התחילו את הספירה לאחור

לקראת המלחמה הבאה.

ראיתי את הסרט "הבועה" כ"כ מרגש. כ"כ אמיתי. כ"כ נכון.

אחרי סרטים כאלה קשה לי להרדם. חשבתי על כמה שזה עצוב שהדברים באמת ככה. ושיום אחד גם אני אמות. ושבחיים אני לא אוכל לצאת מהמעגל הזה. אני זוכרת את עצמי שהייתי קטנה ושאמא שלי ישבה והסבירה לי על המוות. לקחתי את זה נורא קשה. אני לא אשכח את היום הזה שכ"כ רציתי לצאת מזה וידעתי שאי אפשר. להרגיש כלואה, בלי לעשות עם זה כלום.

דווקא עכשיו עוברת עלי תקופה טובה. מבחינת החברים והכל. למרות שאני יודעת שאחריה יבואו סימני שאלה ומלא אכזבות.

אני מסתכלת על כל הדברים שקורים לי עכשיו ויודעת שגם להם יבוא סוף. כמו לכל דבר.

גיליתי המון סוגי אנשים בתקופה הזו. גיליתי שיש אנשים רעים. מה שלא חשבתי עד ללפני שנה בערך. חשבתי שאנשים לא יכולים להיות רעים, שזה לא יכול להיות. גיליתי כמה רוע יכול להיות בבן אדם. והתרחקתי. כניראה שהייתי צריכה לסבול קצת בשביל להגיע למצב שבו אני נמצאת היום.

ומה שנשאר לי עכשיו, זה רק להינות מהחיים.

נסיים את הפוסט בנימה אופטימית. מזל טוב לאביב ושני! איזה יפה לראות את זה. אביב שני ודילן הקטן! (:

שנזכה לעוד רגעים טובים,

מיכל.

הם לא מבינים

אנחנו לא רוצים

להשאר במעגל סגור- החיים.

ואז להיפרד ממישהו אהוב

לבבות מוכתמים,

שאף פעם לא ייתנקו

נישארים איתנו בלב,

ומנקרים במוחנו

שפעם היה ועכשיו כבר איננו.

ההורים לא שם להקשיב,

המורים בכלל לא מלמדים

והילדים, כבר לא אותם ילדים.

אם מתים רק יכלו לדבר מה הייתה אומר?

אוהבת,

מיכל.

אדם בתוך עצמו הוא גר,

בתוך עצמו הוא גר.

לפעמים עצוב או מר הוא,

לפעמים הוא שר,

לפעמים פותח דלת-

לקבל מכר

אבל, אבל לרוב,

אדם בתוך עצמו נסגר.

אדם בתוך עצמו הוא גר,

בתוך עצמו הוא גר.

או באיזו עיר סוערת,

או באיזה כפר.

לפעמים סופה עוברת וביתו נשבר,

אבל, אבל לרוב,

אדם גם לעצמו הוא זר.

ואת, ואת

כמה טוב שבאת,

בלעדייך ריק הבית, והלילה קר

אז אני שומר עלייך, כמה שאפשר.

ועם כל זאת, האם

אמצא אותך מחר?

אדם קרוב אצל עצמו

אדם בתוך עצמו הוא גר.

אין לי הרבה מה להגיד, הכל כתוב בין השורות.        

אוהבת,

מיכל