אז אני מניחה שזהו.. דיברתי היום עם איקה, ואמרתי לו שכניראה אני לא הולכת להמשיך שנה הבאה.
אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל לתאר את כל מה שעברתי כשהייתי בתאטרון.
בעצם, הגעתי לתאטרון אחרי שרקדתי המון שנים, והבנתי, שאני לא אוהבת את זה יותר, שאני צריכה ללכת לכיוון אחר.
אז הלכתי לתאטרון, ומאז אני חושבת, שזו הייתה ההחלטה הכי גורלית ושהכי שינתה אותי בחיים שלי.
אני לא יודעת איפה הייתי היום, אם לא הייתי אומרת לאמא שלי, סתם בצחוק אפילו, סתם בשביל לנסות כיוון אחר, להתרחק טיפה.. שאני רוצה ללכת לתאטרון.
לא הייתי מכירה את איקה, ולא הייתי יודעת מה זה תאטרון, לא הייתי מכירה את תמרה ומור, ואולי גם לא הייתי אוהבת את אביב בגלל זה, לא הייתי נחספת למוזיקה טובה, לא הייתי הולכת להצגות, להופעות, לא הייתי מדברת שיחות נפש עם אנשים שדומים לי ודומים לי פחות..
אני לא הולכת להיפרד מכל הדברים האלה, הדברים האלה ישארו איתי, אולי לתמיד..
פשוט אני הולכת להדריך שנה הבאה, וזה יותר מדי בשבילי, גם ככה היה לי קשה השנה לעשות את הכל..
אז אני פשוט אתמקד יותר במוזיקה, אתחיל להשקיע יותר ב"ארטיק", אשקיע יותר בחברים שלי, אנוח יותר, כי מנוחה לא ממש הייתה לי השנה.
ואני אמשיך ללמוד תאטרון יותר מאוחר, ואני לא אוותר על החלום הזה.. פשוט עכשיו ניראה לי שהדבר הכי נכון לעשות זה לומר להתראות..
איקה,
אני לא חושבת שאף בנאדם השפיעה עלי בצורה שאתה השפעת עלי, אני מעריכה אותך כלכך, על מי שאתה, ועל זה שלא וויתרת.. תודה תודה תודה !
אני נוגע, מתחבר. זה רק לוקח - כל פעם קצת יותר.
פוסט הבא- תמונות מהערב הומור-"אנחנו לא פראיירים"
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
