הפכנו בצופים להיות קורס, מה שאומר שאין פעולות ביום שלישי, שזה מצוין, יש לי יום חופש, ויש במקום זה פעולות ביום שבת, שזה קצת פחות טוב, כי זה ב9 בבוקר, אבל זה נשמע נחמד דווקא.

אז הינה לכם כמה תמונות מהשבוע האחרון:

השרידים שנשארו מהכתובת שהמדריכים עשו לנו (:

השקיעה שצילמנו בדרך ליום דרגה. זה יצא ממש במקרה ככה.

   חוץ מהתקף לב קטן פה ושם, אני מרגיש מצוין.

היה לנו בשישי שבת, מחנה דרגה.

ונכון שבדיעבד היה לי נחמד, עם כולם והכל.

אבל זה לא היה הטיול הכי טוב שלי, למרות שזה לא פעם ראשונה שמגיע ערב, ואתה מחכה לבוקר, שינסה לשפר את הטיול הזה.

כל טיול זה חוזר, ואתה מתחיל להעריך את הבית, ואתה הכי רוצה להיות עכשיו עם המשפחה, ועם אהובך.. חח

הרגשה של כובד, שלא תמיד מוסבר, שאתה מת לפרוק אותו, אבל אתה סומך על הבוקר שיבוא וישנה את זה.

אני שונאת שזה קורה. וזה כל פעם קורה מחדש. ניראה לי מים-אל-ים.

חשבתי שאולי אפילו כדאי שאני אפרוש, אולי זה לא מתאים לי, אני רואה כמה זה עושה טוב לאנשים, ואני לא רואה אותי חלק מזה. ומצד שני, זה כבר חלק מהחיים שלי, מהמעגל של החברים שלי, מהשיחות היומיומיות שלנו.

זה באמת מבלבל. וזה קשה לעשות בחירות כאלה, אתה אף פעם לא יודע מה יקרה.

ומחר יש מבחן במתמטיקה, שאני ממש מקווה להצליח,

אני אפילו לא יכולה להגדיר את התקופה הזו, דברים שרציתי שיקרו קורים, ואני באמת שמחה שהם קורים, ובדיוק כמו שרציתי. ומצד שני, יש הרבה בלבול עם דברים שכבר היו קיימים לפני. עם השגרה.

והוא? הוא לא מצליח לאכזב אותי. הוא בין הדברים הטובים שקרו לי בזמן האחרון. ואני שמחה שיש לי אותו, ושלו יש אותי..

תמונה מיום דרגה.

                                                                                  אז אם פתאום אתה שומע בלילה

אז שיהיה שבוע טוב,                                                        תהלוכת צער ליד חלונך,

מיכל.                                                                           אז כניראה שפלוגת הצער

                                                                                  הלילה ניצחה גם אותך...

Blackbird singing in the dead of night
Take these broken wings and learn to fly
All your life
You were only waiting for this moment to arise

Blackbird singing in the dead of night
Take these sunken eyes and learn to see
All your life
You were only waiting for this moment to be free

Blackbird fly, blackbird fly
Into the light of the dark black night
Blackbird fly, blackbird fly
Into the light of the dark black night
Blackbird singing in the dead of night
Take these broken wings and learn to fly
All your life

כשכואב לך, ושאתה עצוב, אני רוצה להקשיב, ושתבכה על כתפיי.

כשאתה מחפש תשובות, אני רואה את התשובה האמיתית מאחורי השאלה.

כשנהיה ביחד, אתה תקום כל בוקר, ותזכור בשביל מה.

אני לא ארגיש שהימים עוברים מהר,

ואני אברך כל יום את היום שבו הכרתי אותך.

אני אזכור את הימים החולפים, והם לא יראו אותו דבר.

אני ארקוד ואשמח, ואין אחד שלא ידע,

אני אוהבת אותך.

אני אקום כל בוקר, ואזכור בשביל מה.

והימים האלה, לא ניראים לי כל כך רחוקים. אני באמת רואה את זה קורה.

למה באסה שאין חדש? כי הכל עומד, אולי "תקוע"? מה אפשר לעשות עם זה? יש כ"כ הרבה רגשות, וכ"כ הרבה אהבה. ופה אחד אובד עצות.. -"למה כל מה שיש לי לומר מתפוצץ לי בתוך הפה? "

דניאלי שלי, המון המון מזל טוב! 3>

הגיע סתיו, קריר עכשיו, ואיזה כיף אני גם מאוהב

כשהיא כאן הכל בסדר..

" כשתלכי אני אשים את השיר הכי עצוב בעולם, ואקרא למותי שיבוא במהרה,

ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי, שזה יעבור ושזה לא נורא.

השמש תחסוך מראשי את קרניה, ציפורים יסרבו לזייף את שירן.

בכל עץ שאגע, יהפוך לשלכת, הפרחים יקמלו לשקיעה אדומה.

אני ארכיב משקפיים כהים ושחורים, לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב.

ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך, והלב שוב יזכיר לי איך שהוא נעזב

ובלילות אני אחלום, שאני לוקח את ידייך ואומר לך טעיתי, מבקש ממך סליחה.

ואת סולחת ומחייכת ואומרת- אני אוהבת אותך.

ואז אנו פורשים את כנפינו, כמו מלאכים לבנים ויפים.

ויוצאים לטייל על שביל החלב, בלילה מלא כוכבים.

אבל האבירים לקחו כבר את כל הנסיכות, ודהרו אל עוד אופק מתוק,

הסופים הטובים נסגרו בספרים, אגדות נשארו אגדות.

ואם תראי פעם קבר שעליו חרוט "אני מתגעגע", תדעי שזה אני

ושהפסקתי לבכות.."

i love you my dear...