היו משברים, בכי, צחוק, כייף, חם, מגעיל, מדהים, והיה מאתגר..

בא נגיד שלא הייתי עוברת את זה שוב. אבל אני שמחה שעברתי את זה, ואם לא הייתי עוברת את הטיול הזה, סתם הייתי מתבאסת.

אז זה מאחורינו, ונכון שהיו הרבה משברים, אבל אם הייתי הולכת באמצע, לא ניראה לי שהייתי מעריכה את השכבה שלי כמו שאני מעריכה אותה, ולא הייתי מתגעגעת אליה כל כך ולא הייתי מחבקת אותם כמו שחיבקתי אותם בשניה שראיתי אותם

אז שורק- אני באמת לא חושבת שאי פעם הערכתי אתכם כמו שאני מעריכה אתכם עכשיו, אתם מדהימים אותי כל פעם מחדש, עם היכולת הזו שלכם להשאיר פשוט חללים ריקים כשאתם לא נמצאים לידי. ואני אוהבת אתכם, ואנחנו יכולים להיות גאים בעצמנו, כן, סוףסוף להיות גאים, כמו אמא גאה, כי עשינו את זה, ועברנו את כל הדבר הזה, והוכחנו לכולם מי אנחנו, וזה לא היה קל.

אחוות פלוצקי שולטת D:

חצי-נועה, אני ופלדמן (:

שיהיה לכולם סוף חופש נעים, נצלו אותו ככל האפשר.

אוהבת,

מיכל.