יש לי בובה על המיטה.

היא לא עצובה, וגם לא ממש שמחה.

היא כל היום רק יושבת ומחכה.

לפעמים היא מחייכת, אבל רק אני רואה.

לפעמים בלילה, היא יושבת ובוכה.

ויש לה בעל, וילדים

הם כולם ביחד, ואוהבים

והיא כאן, קצת לבד

וכמעט שלא רואים,

איך החוטים שלה הולכים ונפרמים

היא רוצה לצאת מזה,

לברוח מהכל, מהפרצוף המחייך הזה שהיא כלואה בו

היא רוצה ללכת לבעלה, לילדים שלה

היא לא רוצה לשבת ולחכות,

שאולי יום אחד תבוא איזו ילדה

שתבוא ותאהב אותה.

והיא תשכח מהכל,

וכבר לא יראו את הדמעות

כי למרות כל זה,

בובות אף פעם לא בוכות.

הייתה יומולדת נחמדה מאוד!

היה לי ממש כייף, וזה יצא בדיוק על טיול ליווים

אז כולם אמרו מזל טוב, והייתה אווירה ממש נחמדה!

כולם היו כ"כ חמודים, הביאו בלונים וברכות כל כך מרגשות

תודה על הכל!

כל כך חיכיתי ליום הזה, לכל ההודעות ששלחו לי

להודעה שהוא שלח לי,

זה כל כך שימח אותי.

אז אפשר להגיד שהכל בסדר

הכל בסדר.

עד העונג הבא,

מיכל