"תיכף אני ארצה שתלכו מפה

שאוכל כבר ליפול בשקט

שלא תראו את הפצעים נפערים

שנשאר לבד, ונשבר לאט.

תוותרו כבר ותלכו מפה,

שאוכל כבר לצעוק בשקט

בלי המבט הקרוע שלכם

שנשאר לבד, ונשבר לאט.

אבות ובנים, סבתות ונכדים

הלב של אמא מתפוצץ

מי אשם לה מי אשם לי

מי יפרד ממי

אבא בוכה על בן בוכה על אבא.

תיכף אני ארצה שתלכו מפה

לא אפחד ליפול, לא אפחד לגדול

לטבוע או לשוט, לחיות או למות..."

ראיתי היום את הסרט בופור, אחרי שכבר הרבה זמן תכננתי לראות אותו.

קראתי את הספר, והוא יותר טוב מהסרט, כמו תמיד.

אבל גם הסרט היה מרגש, במיוחד הסצינה ששפיצר מנגן את השיר הזה, אבות ובנים.

כל כך עצוב. וכל כך מרגש.