אני שונאת את זה שאתה מסתכל ולא אומר שומדבר.

אני שונאת את זה שאני לא יכולה לדבר איתך.

אני שונאת את זה שאני לא יודעת מה להגיד לך.

אני שונאת את זה שלא שומעים ממך, ואם כבר, אז זה חלש מאוד.

אני שונאת את זה שאתה צוחק, ואני לא יודעת ממה.

אני שונאת את זה שאני זאת שצריכה לשלוח לך הודעות. ואת זה שלא ממש איכפת לך מה קורה.

אני שונאת את העובדה, שזה לא ישנה כלום, ושאתה בקושי מכיר אותי.

אני שונאת את זה שזה ככה. ושאתה לא תקרא את זה לעולם. ולא תדע שזה עליך.

אני שונאת את זה שאני אוהבת אותך, ושאני בכלל לא שונאת אותך. אפילו לא טיפה.

אז כניראה שזה הולך להישאר ככה.

אני אמשיך לאהוב אותו. מרחוק. וככה זה יהיה. והוא בכלל לא ידע.

ואני אמשיך לדבר איתו באיסיקיו. ולחשוב לפני כל הודעה שאני אשלח לו.

עד שמשהו ישתנה.

חייב להשתנות, לא?

מורי, נסיעה טובה!!

סטו, תודה על הכל, באמת!! ואני מקווה שישתפר.

3>

אוהבת,

מיכל.