בלוג הסיפורים שלי:)

"הי!" הורידה אותה לורה ממנה, "זה היה בסה"כ 6 ימים!"

"אבל זה לא העונש היחיד שלך נכון?" שאלה לונה וחזרה לנקות את הרצפה.

"לא.." לורה הלכה לארון הציוד בפינה של חדר הריכוז והוציאה משם כפפות וחומרי ניקיון.

"מה נשאר לך עוד?"

"10 ימים של סדרנות בוקר בנוסף לסדרנות של הערב.."

"וואי.. בבוקר?! באיזה שעה זה בכלל?"

"5.. איזה מבאס אני אף פעם לא קמתי כ"כ מוקדם.."

"כן.."

"ויש לי גם להשתתף בניקיונות של החצר.. אבל אני לא יודעת אם זה יהיה עם הקבוצה שלכם או עם הקבוצה השנייה.. וגם יש לי עוד ריתוק בעוד כמה שבועות ל6 ימים.."

"וכל זה בגלל הפסלים המפגרים שלה?!"

"לפחות אני מקווה שהמקלטים יהיו תפוסים וככה שוב ישימו אותי בחדרה למעלה.."

"איזה רעה.."

"אני לא מעדיפה לשבת שם בעצמי!"

"אבל לפחות מגניב ששלחו אתך עכשיו לסדרנות ביחד איתי.." היא חייכה.

"אפילו לא נתנו לי ללכת להתקלח או משהו.. או לפחות להחליף בגדים.." מלמלה לורה בעיוות פנים.

"את רצינית?!"

"נו מה את חושבת שאם הוציאו אותי מהעונש ב7 ועכשיו 7 ועשרה כבר אז הספקתי לעשות משהו?"

"יש בזה משהו.."

לונה חזרה לנקות את הרצפה בזמן שלורה התחילה לנקות את החלונות.

לונה הגיעה למוסד שנה שעברה ומאז היא ולורה התחברו, למרות שלונה הייתה בהרבה יותר קטנה ממנה.

אלכס התעורר, פעם ראשונה, לחדר דומם.

הוא הביט בשעון שעל הקיר וראה שהשעה כמעט 8 בבוקר.

זה היה די מוזר בשבילו להתעורר כ"כ מוקדם,  כי בדרך כלל הוא התעורר ממש מאוחר.

הוא הציץ למיטת הקומתיים וראה שמייקל עוד ישן, הוא כמעט תמיד ישן.. אבל סדריק בדרך כלל לא, לכן אלכס לא התפלא כשראה שסדריק כבר קם.

הוא הלך לשטוף פנים ואז הלך לחדר האוכל, שהיה משום מה נעול.

"גם אתה התעוררת על בטן ריקה?"

הוא הסתובב וראה את לולה מתקרבת אליו בחיוך.

"כן.. למה זה נעול?"

"זואי אמרה שהיא הייתה שם ממקודם ושיש שם בלאגן רציני.. מסתבר שנצטרך לחכות עד ל9 כדי לאכול.."

"אהה טוב זה לא כזה נורא.."

"בשבילך אולי"

"מה זאת אומרת?"

"יש לי משמרת ב9"

"מה?! אז לא תאכלי?"

"כבר אכלתי" היא חייכה.

"מה זאת אומרת? איפה אכלת?!"

"לא שמעת אף פעם על לפלח אוכל? גרת ברחוב פעם לא?"

"לא.."

"מה לא? סטיב אמר שאתם יותמים.."

"אהה זאת אומרת כן.." מלמל אלכס במהירות.

"מה כן?"

"כאילו כן גרתי ברחוב.. אבל.. קצת.." אילתר אלכס במהירות.

"אה.. אז איפה גרת לפני?"

"אצל.. אה.. דוד שלי.." אלכס נורא קיווה שזה תואם את הגרסא של סטיב כי הוא ממש לא זכר כבר מה היה הסיפור כיסוי שהוא המציא בשבילו.

"אבא של סטיב לא..?"

"אה.. כן.." מלמל אלכס למרות שלא היה לו מושג על מה היא מדברת.

"וואי.. סטיב אמר שהוא מופרע.."

"אה.. לא עד כדי כך.." מלמל אלכס.

"באמת? אז למה הכניסו אותו לבית הכלא לבידוד?"

'אלוהים..' אלכס היה מוכן באותו הרגע ללכת לסטיב ולהכניס לו את המכות של חייו, הוא לא יכל להגיד שהוא יתום וזהו?!

"אני.. לא יודע.. זאת אומרת.. זה היה כבר אחרי שברחתי מהבית.."

"אהה.. אוקיי" היא חייכה ואלכס שמח שהיא הפסיקה לשאול שאלות.

"יאללה אני חושב שאני אלך להסתובב קצת בחוץ, אין מה לעשות.."

"אז חכה שנייה אני אבוא איתך, אני גם ככה צריכה עוד מעט ללכת למשמרת וזה פה קרוב.."

"טוב.."

"אני כבר באה! חכה פה.."

"אחח פאק!" רטן תום כאשר רגלו הסתבכה בשיח קוצים גדול והוא נפל לתוכו.

"איש! אתה חי?!"

"אני באמת נראה לך חי?!"

"טוב אתה זה שהצעת שנישן בחורשה הזאתי!!"

"מה אני אגיד לך אחי? אתה ממש מעודד אותי.." מלמל תום בעצבים. מחלץ את עצמו מתוך השיח.

"טוב תשתוק לפחות ישנו טוב!"

"דבר בשם עצמך..מה השעה בכלל?!"

"אתה רואה אצלי שעון?!" התעצבן ג'ק.

"בוא בוא נמצא מישהו לשאול אותו מה השעה.."

הם יצאו מהחורשה והלכו ברחוב הריק.

"ממש ריק פה.. בטח כבר צהריים.."

"איזה צהריים?! לא ישנו כ"כ הרבה.. בטח איזה 10.. חוץ מזה במקום הזה נראה לי בצהריים יהיו הכי הרבה אנשים! זה האזור של השווקים פה.."

"הי הנה מישהו!" פלט ג'ק ומיהר לקראת איש שנראה דיי מכובד שהלך במהירות ברחוב ונראה לחוץ.

"סליחה?"

האיש הסתובב וג'ק שאל אותו מה השעה.

"8 ועשרים.." הוא פלט ומיהר להמשיך ללכת.

"מההה..?!" פלטו שניהם בגמגום.

"נו לפחות עכשיו יהיה לנו יותר זמן!" קפץ ג'ק.

"יותר זמן למה?! אתה מודע לכך שכמה שיותר מוקדם אני אחזור הביתה ככה אני אקבל את העונש שלי יותר מוקדם?! מי יודע מזה יהיה בכלל הפעם.. כשאני חוזר סתם דקה מאוחר יש לי ריתוק אז מה עכשיו?!"

"נו ואם תחזור עוד יותר מאוחר לא תקבל עונש?! רק שאז תקבל עונש עוד יותר חמור.."

"תאמין לי חמור זה יהיה בכל מקרה.." מלמל תום בעצבים.

"יאללה אחי, בוא נחפש איזה תחנת אוטובוס ונמצא משו שמגיע לאזור של תחנת הרכבת.."

"אתה בטוח שאין לנו עוד מה לחפש פה?" שאל תום בעצבים.

"אתה בעצמך אמרת שזה יהיה חמור בכל מקרה! יאללה זוז!" פלט ג'ק והם התחילו להתקדם במעלה הרחוב.

"או.קיי.. תסבירי את זה!" קפץ אלכס כשלולה חזרה.

"את מה? את הזמן שלקח לי או אתה מה שלקח ת'זמן?"

"זה באמת משנה?" עיוות אלכס את פניו.

היא כבר לא נראתה כ"כ כמו לולה.. היא לבשה כובע שממנו ברח בכמויות השיער הג'ינג'י שלה, בגדי בן שהיו הרבה יותר ענקיים עלייה והיא הייתה מאופרת.

"יפה שזיהית אותי.." היא חייכה.

"זה לא כזה קשה את יודעת.."

"מה אתה רציני?! עכשיו אני חוזרת להתאפר עוד!"

"לא!! גם ככה לקח לך כבר עשרים דק' יאללה בואי כבר!"

הם יצאו ממונד ומהסמטה והתחילו ללכת בסמטה הראשית לכיוון המקום שבו יש ללולה משמרת.

"אתה בטוח שלא מזהים אותי?"

"לא שמים לב כ"כ.. אני סתם לרוב זוכר פרצופים.. מאיפה בכלל הבאת את הבגדים הענקיים האלה?!"

"דנה הביאה לי.. תשאל אותה.."

"גם ככה בקושי שיש פה אנשים.."

"כן זה תמיד בבוקר ככה.. כי מי שעובד אז בדרך כלל הוא הולך ב5 או 6.. ככה זה פה.."

"כן ככה זה גם אצלנו.." פלט אלכס ומיד התחשק לו לדפוק לעצמו איזה אבן בראש.

"אצלכם? איפה זה אצלכם?"

"אהה.. ב..משפחה.." הוא מיהר לגמגם והבטיח לעצמו שבפעם הבאה שהוא יפלוט משהו הוא ילך למייקל ויבקש ממנו שיכניס לו מכות.

"אה.. אוי לא" היא מלמלה ונעצרה.

"מה..?" פלט אלכס.

"זה!" הצביעה לולה לכיוון סוף הסמטה שיצאה לסמטה אחרת.

אלכס הסתכל לאן שהיא הצביעה וראתה ילד אחד שבדיוק עבר שם.

"מי זה..?"

"ג'סטין.. אחד שברח איתנו מהמוסד, הוא לא יודע שאנחנו כאן.. בוא לפה.."

"לאן..?"

"הנה בוא נלך דרך פה, זאת גם דרך.. הקודמת יותר קצרה אבל אני לא רוצה שהוא יראה אותי.." היא אמרה והם נכנסו לסמטה צרה ולא מוכרת עם הרבה כניסות חסומות.

"אני לא מאמינה" היא נעצרה שוב כשהם כבר נכנסו לסמטה.

"מה עכשיו?" פלט אלכס בייאוש.

"תראה!" היא הצביעה על אחד מהקירות של הסמטה, כולו היה מכוסה במודעות, שבעצם היו אותה המודעה, תלויה עשרות פעמים.

"לא נמאס להם?.." היא מלמלה..

אלכס התקרב לקיר וסרק במבטו את המודעות.

בכולן היה רשום באותיות דפוס גדולות וברורות את המילה 'מבוקשים'.

"וואי לולה.." הוא מלמל, "את תמותי אם אני אספר לך את מי אני רואה עכשיו בתמונה.."

"..אני רואה אותן בכל מקום כבר!! מתי הם יקלטו שהם לא ימצאו אותנו..?! היא המשיכה בלי לשים לב לדבריו של אלכס"

"מה..? מה זאת אומרת?"

"מה מה זאת אומרת?! נו זאת אני והנה דנה וג'סטין הדפוק הזה.. חשבתי שאתה לרוב זוכר פרצופים" פלטה בעוקצנות.

"מה..?" מלמל אלכס.

הוא הסיט את עיניו לרגע מהמודעה והביט על לולה,ואז קלט לאימתו שהיא זהה לגמרי לדמות שבתמונה.

זהו=]

תגובות?:P