אני חולה. כבר כמעט שבוע אבל בכול זאת הלכתי לבצפר.

עכשיו אני לא בבצפר כי האוטובוס המזדיין הזה איחר,

אז הלכתי הביתה כדי שאמא תכתוב לי אישור אל זה שאני יכולה לבוא לשעה השנייה, אבל בגלל שצרחתי עליה אם הקול הצרוד שלי אז היא החליטה שאני לא הולכת לבצפר אלה הולכת לרופא.

אז הנה אני, יושבת כאן וכותב לכם את הסיפור המרגש הזה.

(אה כן! וסובלת מכאב של שן בינה מזדיינת!)

לפני בדיוק שבוע היה לי יומהולדת.

אחרי הבצפר נסעתי אם אירית לבת ים וטיילנו אם אלפקה וארקדי. היה נחמד. (הרבה יותר נחמד מאשר לשבת בבית אל התחת להתכתב באייסיי/מסן עד כמה שאני אומללה ביומהולדת שלי)

טוב יאללה אני הולכת להמשיך להיות חולה בחדר שלי אם ספר נורא נאצי (שקוראים לו "שמו היה פרידריך")

צ'או.