במהלך מסעותיי בעולם הרחב יוצא לי להיות נוכחת להרבה סיטואציות ישראליות טיפוסיות, שאני אוהבת עד מאוד.
אני מוצאת את הישראלים חמימים, קולניים, תאטרלים מאוד, ובעיניי יש בזה קסם רב שמתבטא גם בתאטרון ובמוזיקה ובאומנות הישראלית בצורה יפה מאוד ומגוונת.
למדתי להשלים עם הגסות הישראלית שלא כל כך קיימת בי או ברוב מחברי, אך קיימת בכל מקום ציבורי שהוא.
ואיזה מקום הוא יותר ישראלי מהסופר? טוב.. אולי השוק או תחנת אוטובוס, אבל גם הסופר הוא מקור להתקבצות ישראלית קהילתית.
אז היום הלכתי עם אמא לסופר [כי תמיד שהולכים עם אמא לסופר יוצאים מורווחים לא משנה באיזה מצב, כשהולכים עם אמא אני מקבלת איזה הקורנפלקס שאני רוצה..
ולא הקורנפלקסים המגעילים של יוחאי או של מאור..] אז בקיצור היו בסופר שתיי נשים שרבו על העגלה, משהו בצרפתית.. עשו מלא רעש ובאלגן, ואיש אחד שהתחיל לדבר איתי בלי סיבה, ואז פתאום הבנתי כמה אני אוהבת את הארץ. כל האקשן פה, הישראליות הבוטה הזאת, אני אוהבת את זה. אני חלק מזה.
אבל מה קורה כשאתה לא אוהב את זה, שונא ואפילו נדחה מזה. שאתה לא חלק.
השנה הולכת להיות לי השנה הכי ישראלית שלי. גדנ"ע, מסע ישראלי, נסיעה לפולין...
ואני... מבולבלת. בגללך.
אני פשוט מבולבלת.
אבישג.
-סוף עדכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
