I'll Forever stay , your perfect enemy
לא סימפטית, אנטיפטית.
|
 כינוי:
Never_minD בת: 35 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
רחוק
עניי אש מביטות אל עבר האופק
והחמה שורפת את הדמעות
קרני השימחה נכוו לפני עליית הבוקר
והתקווה גססה לפני שהספקתי לראות
יד מושכת אותי אל החושך בפתע
אוחזת בעצמותיי, חותכת את בשרי.
הצילי נשפי לפני שאתעורר בגהנום,
תמשכי אותי כדי שלא אפול.
| |
תירס זה רע.
אני מתעוררת מהמיטה, לענות לפלאפון לפני שיעיר את כל הבית. אני בקושי מצליחה ללכת מהכאבים בבטן. זה כיאילו יד עם ציפורניים חדות מנסה לצאת משם. חותכת הכל מבפנים, מותירה אותי מקופלת על המיטה, מתכווצת מכאבים.
בבוקר המצב לא משתנה. כל צעד נראה כמו נצח, כאילו משקלות של טון כלואות לך בבטן ולוחצות לך על כל האיברים הפנימים. את מרגישה אותם נסדקים וקוראים לעזרה אך אין דבר שלא ניסית, ואין דבר שלא נכשל.
כך נראת אני אחרי קצת תירס,
אם רק ההיתי חושבת פעמיים,
אולי הסופ"ש הזה היה נראה קצת אחרת.
בדרך כלל המצב נראה שונה. למדתי לאהוב את הצבא, לאהוב להיות שם, לאהוב את הרעב, לאהוב את הגעגועים. כי רק ככה מעריכים.
לחזור פסח ב' הביתה.. ?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
