I'll Forever stay , your perfect enemy

אני פותחת את העיינים בבת אחת. "פאק יום שלישי היום. אני מתגייסת". מתארגנים מהר מהר יוצאים ללשכת גיוס  . המסך עם שמות הנוסעים לבקו"ם משתנה- ומיד הלב נופל לתחתונים,כשאני רואה שהשם שלי מופיע עליו. הדמעות ממלאות את העיינים , התיק שובר את הגב, ומחשבה אחת בראש:  החיים מתחילים.

שרשרת החיול עברה מהר, החיסונים כואבים, המדים ענקיים ואף אחד לא שמח מתמונת החוגר .

רק אתה לובש מדים, מתחיל החרא האמיתי. וזה כבר לא משנה עד כמה הם גדולים ולא מתאימים לך.

כי עכשיו, אתה כבר בתוך המסגרת, כלוא לשנתיים שלוש, רכוש של הארגון הכי לא מסודר בארץ.

התפקיד שנתנו לי הוא מ"רם (מנהלת רשת מחשוב) אני דיי שלמה עם זה, אחלה תפקיד. נקווה שיהיה טוב.

הימים בצבא עברו מהר, השמירה בקושי זחלה. מתרגלים לאנשים, לכל חוסר שועתה שניה, לעייפות, לאבק, לפקודות, לצעקות. קל להתרגל לקשיים. ואז חוזירם הביתהבשישי בבוקר ואתה לא מאמין שאתה בבית. ממשיך ללכת , לשבת, לדבר כמו בצבא. חושב על יום ראשון והולך המצב רוח.

שבוע הבא מטווחים. :| מעניין עד כמה אני עקומה