הייתה דממה,
לא היה כבר מה לומר
ואז היית חייב את החיבוק האחרון, כאילו שזה מה שיציל את המצב.
ואז הלכת.
עברו שבועיים. שבועיים של בכי לכרית בלילה, שבועיים של כעס ושנאה כלפייך.
שבועיים ששורף לי בלב. שיש שם חור עצום שקשה לחשוב על זה שהוא יתמלא ככה.
שבועיים שאני שומעת את השירים ששמענו אצלך באוטו והלב שלי נכבה.
איבדתי את הבן זוג שלי ואת הידיד הכי טוב שלי בו זמנית וזה כואב לי המחשבה שזה לא יחזור יותר.
מה הטעם? מה הטעם להכניס מישהו לחיים שלך והכל מדהים ומושלם ויש לך זכרונות טובים ממנו ואתה הכי טבעי איתו בעולם,
ואז הוא עוזב!
עד שכל החומות קרסו. עד שהייתי הכי טבעית בעולם.
חיים דפוקים.
~
מחר אחותי מתגייסת! פאק. הזוי לחשוב שהיא מתגייסת ולי נשארה רק חצי שנה אחרונה לסוף השירות שלי!
וואו, הזמן טס!
אשתדל לעדכן שבוע הבא. רוב החגים אני בבית ככה שיצא טוב:)
ערב נעים שיהיה ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#מור