Escaped Conviction |
כינוי:
lhphantom* בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
Like the naked bleeds the blind.
I know I'm selfish, I'm unkind.
Sucker love I always find,
Someone to bruise and leave behind.
All alone in space and time.
There's nothing here but what here's mine.
Something borrowed, something blue.
Every me and every you.
| |
תהייה
אין לי מושג כמה אידיוטי זה יראה בכתב אבל
למה שהעולם לא היה פשוט ארץ אחת, מדינה אחת, גזע אחד.
שיקרא עולם.
למה אנשים משתקעים במקום אחד, כשיש ככ הרבה דברים לראות שנמצאים במרחק קילומטר, 10 קילומטר, אוקיינוס שלם.
למה אנחנו פשוט לא תיירים, כי הכי כיף להיות תייר, לראות הכל דרך משקפיי שמש ועדשת מצלמה.
למה שלא נסתובב בארץ, או במקרה הזה בעולם. נעבור ממקום למקום מנקודה א' לב', ממושב רכבת בצרפת לאחד בלונדון.
לעת זקנה נתיישב באיזה עיירה בנורבגיה, מלון בשוויץ, איגלו בקוטב.
לעת זקנה נתרגל לשגרה.
למה עכשיו, אנחנו צעירים עם כח ברגליים
המוח עוד עובד
| |
תא.
מתחת לכל אחת מהמדרכות המטונפות האלה נמצאים שלל זכרונות ישנים, חלקם אפילו לא שלי.
אני הולכת בהם ודורכת עליהם בחוזקה מנסה להוריד אותם עוד קצת מתחת לפני השטח, עמוק לתוך התת מודע.
"יש לכם רק כמה שעות מוקצבות לצוף ולהגיע אליי, וזה כשאני ישנה. לא באור יום, לא בזמן מודעות."
זה לא עובד. אני הולכת במדרכות שהפכו לביתי השני, או לביתי הראשון, נזכרת ברגעים שונים שגורמים לי לצמרמורת.
אני מתעצבנת, "לא ליד אנשים". וכשאני מאבדת את זה לגמריי, ילדה רזה בנעליים גדולות עם גרב אחת ובחילה שמתחילה באיזור שמעל התחתונים מופיעה לי בדמיון. נכנסת לקיוסק רנדומלי וקונה קוקה קולה זכוכית, מחכה בתחנה בשעה גבולית לחצות.
פעם זו הייתי אני.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
