Escaped Conviction |
כינוי:
lhphantom* בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
תקופות מאושרות עושות לי את זה.
וכיף לי להיות מוקפת שוב באנשים
שמחייכים אליי
ולא אכפת לי מכלום חוץ
מלעשות הרבה כיף
אבל איפה שהוא זה נעלם
כשהראש ממש מסוחרר
נופלת עלייך תחושה ריאליסטית
ואתה מודע למילים המוזרות שנזרקות סביבך
ואתה מודע לעצמך
ופתאום אתה קולט ששכחת את עצמך בבית
אז אתה מחליט לחזור
לחברים הכי טובים שלך
הכלב שלך והטלווזיה.
ואתמול מצאתי את עצמי שוב
באותה סיטואציה מוכרת
של לדבר עם הכלבה שלי בחצאי
משפטים על מה שעובר
יום-יום.
ואיך זה שתמיד הכל
התחלה.
ואמרו שמי שחי לפי עקרונות כל הזמן לא חי באמת
אבל לוותר עליהם גורם לי לרצות למות.
| |
These colors will not change, you change the way I see them
Since light travels faster than sound, people appear bright until you hear them speakזה
מסוג הבקרים הרגילים באמצע עונה אביבית-סתוית לא מוסברת שיש רק בישראל.
הליכה מהירה לכיון תחנת האוטובוס במצב חצי מפוקס חצי מטושטש שיש רק לאחר
לילה ללא שינה וכשהרוח מלטפת את הפנים הטשטוש נחשב כפלוס. אני מתחילה ללכת
בעיניים עצומות בכביש ופורסת את הידיים
לצדדים. הרוח מביעה נוכחות והשיער והבגדים עפים אחורה ואני ביחד איתם. זה
קטע קצת בנאלי, אם כי הוא אחד הדברים שעושים את החיים יפים יותר. מרפי נתן
לי free pass הבוקר כי אפילו לא התיישבתי והאוטובוס הגיע, בדכ צריך להדליק
סיגריה בשביל מותרות שכזו. מציגה את החופשי חודשי של חודש מאי, שוחה אל
הספסל הקבוע, אחד לפני האחרון עם הבליטה המעצבנת בקיר ומתיישבת. בלי הודעה
מוקדמת הנהג נשאב למערבולת שבסופה חור שחור. האמת, שלא יכולתי באמת לדעת
מה היה בקצה המערבולת, הריי לא יצא לי לבקר שם. אבל תאוריות נכונות עד
שמפריכים אותן. אז היה שם חור שחור. והנהג הקירח עם המשקפיי שמש נשאב
לתוכו. הוא אפילו לא צעק כמו שאדם ממוצע אמור לצעוק כשהוא נקלע לסיטואציה
בה נשאב למערבולת ספק אין סופית, שזה די מוזר. היו כמה נוסעים ששמו לב
לאסון רק כשהאוטובוס הפסיק לנוע אי שם בין שער ראשון לבן גוריון. הם
התחילו להלחץ כי חלקם כבר איחרו לעבודה ולאחת מהם הייתה בגרות במת' 03.
המערבולת הצבעונית נסגרה בפתאומיות ולא היה זכר לנהג הקירח שהוחלף במתלמד
צעיר שאפילו לא ידע את המסלול. זה לא הדאיג אותי כי לא היה לי מושג למה
אני על קו 5 בכלל. בזמן שהנוסעים התפזרו בתחנות האופייניות להם לא הפסקתי
לחשוב על כמה חבל שכל זה קרה וחבל שלא קפצתי לחור השחור ואיך זה שתמיד אני
לא מנצלת הזדמנויות של פעם בחיים. התעוררתי באיזור התעשייה הישן בבהלה.
הנהג עם המשקפיי שמש ישב בכסא הנהג, הנוסעים התעסקו בשלהם או בעצמם
והצ'ופצ'יק המעצבן בקיר האוטובוס עדיין דקר לי את היד. ירדתי בתחנה
האחרונה וחיכיתי לקו 5 בכיון הנגדי חזרה הביתה. כשהגעתי לשכונה הרשתי
לעצמי לשיר בקול
רם את השיר שמתנגן באוזניות גם אם צריך להגיע לקולות ממש גבוהים. כשנעמדתי
מול הדלת ביצעתי את הטקס הרגיל בו אני מנסה להכניס את המפתח, לא הולך,
מתעצבנת מחוסר הקורדינציה, מנסה שוב. בסוף זה מצליח, זה תמיד
מצליח. נועלת 3 פעמים. פעם אחת בשביל לנעול, עוד פעם בשביל להיות בטוחה
ועוד פעם ביחד עם "נעלתי את הבית" בשביל להיות ממש בטוחה. שלוק סירופ נגד
שיעול. אם הMTV לא משעמם מספיק, הקודאין יעזור לי להרדם.
ZzZzzZZzzzZ
| |
Painting pictures, bleeding colors
קניון עזריאלי מפוצץ עד אפס מקום באנשים של אתמול, בריחה מהמציאות הקיימת אל רחוב ישן שכרגע מלא בניירות טואלט מלוכלכים בחרא. עכשיו שקט. עכשיו טוב כי יצרנו שפל חדש שכולו שוליים, אנחנו שוב בתחתית. בכביש מאחורינו נוצרו גלים עצומים של אנשים, גלי ים מלאים באנשים צבעוניים שוטפים את הרחובות הכמעט ריקים של השכונה וסוחפים איתם את העצים ושאר הצמחייה. עוד מעט החמצן ייגמר ואנחנו מתחילים להרגיש את סוף העולם וכתרופה ללחץ אנחנו מתחילים לשיר את השירים של פעם, את השירים שפעם ייצגו כל חלק באישיות המדהימה שלנו ועכשיו הם לא יותר מנוסטלגיה מתוקה מלאה בחיוכים עם שיניים ודיקציה ברורה. השיר עצמו נשאר אותו הדבר ואילו אנחנו השתננו מלמטה למעלה. אנחנו גדולים, ענקיים. מתהלכים עם כרטיסי אשראי, בגדים יפים ומנת הרס ותיעוב עצמי לקינוח. לא פלא שהכי חשוב לנו לדעת שהיו זמנים בהם היינו מאותם אנשים אמיצים, לישון עם זה בלילה זה תענוג.
איפשהו בדרך למטרה הפכנו לפחדנים חסרי לב. אמרו לי שככה זה, שמתבגרים.
אז טוב לדעת. טוב לדעת. טוב לדעת. טוב לדעת כלום.
כאן היה מכחול ואנו שניים מציירים ציור בתוך צבעים שלא יוכלו לדהות. כאן היתה טירה ונהר זורם בלי מים, עברתי רק כדי לראות. הטירה עמדה בראש הגבע בתוכה נפלו הרבה מילים שאיש עוד לא אמר. הפרחים שרקו מן מזמור מחמיא לטבע היום הוא שיר מאוד מוכר. לא, אין טירה אל תביט עליה היא איננה. אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים. הגבירה כבר מתה, אין נהר בלי מים. עברתי רק כדי לראות. הקירות סדוקים הכל קפא ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט. קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך- היום הכל בוער פחות.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
