Escaped Conviction |
כינוי:
lhphantom* בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
מוזר לי פתאום לבנות את עצמי מחדש אחרי חודשים ארוכים של קריעת האני שלי לחתיכות והרגשה של מעט סיפוק עצמי ופריחה לחזור למצב הרגיל של " |: " . לא יודעת, היום אחרי נסיעת הטפת המוסר השבועית של אבא ירדתי בעצבים מהאוטו בחיפוש אחר האיש הנכון לבקש ממנו אש בליווי מלמולים של "אחאחאח תאוריה אחאחאח בגרויות אחאחאח עבודה" ואני מבינה את הדאגה המזויפת הזו או דאגה אבהית אבל אם הוא בעצמו אומר שהוא חוזר על אותו נאום מכיתה ט' אז כנראה שהוא לא כזה סוחט דמעות.
ורע לי רע לי רע לי. ונמאס לי שרע לי. אבל אני לא בן אדם מאושר מטבעו. אני נאבקת בשנאה שלי לאנשים קופצניים ומאושרים ומהעובדה שאנשים חייכנים מביאים לי עצבים וזה לא מצליח כי אז אני לא מרגישה אני והכל שוב all over again וכשאני חוזרת בבוקר אני רואה מלאנתלפים ילדים קטנים הולכים בשיירות לבית ספר דרך משמרות זהב כושלות ופשוט בא לי לשאוב מהם את הנעורים והתמימות ואני מקנאה בזה שיש להם בשביל מה לקום בבוקר וזה די הזוי שאני מקנאה במישהו שעדיין נקרא "תלמיד" אז אני ממלאת את עצמי בסרטים מהבלוקבאסטר וספרים חדשים ומשעממים, סוגרת קצת חורים בהשכלה בעזרת מירקור ציטוטים שאני אוהבת ואוכל טעים. וזה קצת עצוב שאני מוצאת נחמה בפנקייקס והום פרייז אז בטח גם היום אני אכין את זה למרות הכישורים הסוג של אוטיסטים שלי בהחזקת מחבת והוצאת מאכלים מהתנור והיד שלי כבר התמלאה בכוויות ואני עצבנית גם על זה אז יחי השגרה המזדיינת.
האמת שבכלל רציתי להמשיך לכתוב במחברת שלי את מסרי הכלום שיש לי בראש
אבל זה מיותר, ככ מיותר
כי כל הרעיון זה להגיד שאתה עושה את זה וזה מספיק.
באתי לכתוב כאן משפט ממש מפגר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
