ת.ז:

שם: "הר של בייגלך".

מספר: 414462

שם האם/האב: נופיפיטי.

גיל הכותב: 14.

טבעות: ללא טבעות.

וותק: שנה ושלושה חודשים.

טוב קיצר, אני שונא בייגלה- משמע אני שונא אותך. תתכונני לחרא ביקורת.

נעזוב את זה ששם הבלוג שלך מעלה תהיות היסטריות בנוגע לזהות המינית שלך, ונתמעק בעובדה שאת קוראת לחטיף ההוא שמזכיר גלליי ציפורים 'בייגלך'. פרץ התקטננות: בעברית [אם כבר הלכנו על ה'בייגלך'] אין מילה שכזו 'בייגלך', יש לרשום 'בייגלעך' [שיכול עיצורים יא חבביתי, יש לך בגרות בלשון השנה, מה יהייה?]. ובתפנית חדה נחזור לנושא הכאוב: שם הבלוג שלך.

רק את וסבא יהודה הנמצא בעשור התשיעי לחייו אומרים 'בייגלעך', נשמתי, זה כמו לומר 'קינלי' במקום 'פאנטה'- משמע- בלתי הגיוני!

פחחחחחח (קריאת זילזול), כמה נמוך אפשר לרדת. 'נופיפטי'? מכל הניקים בעולם דווקא 'נופיפטי'? אויש באמת, המקוריות אצלך פשוט מרקיעה שחקים.

יוֹ יוֹ נופיפטי איז אין דה בלוג ~!

תמיד חשבתי שנופר זה שם של חברה לייצור מנופי ענק.

הקנקן:

ממבט ראשון-

אעאעאעאעע!!1 הבלוג שלה שחור והיא שומעת טוקיו הוטל והיא בוכה בלילות ושמה לק בגווני פחם אצטקי ברגליים! אמעעלה! סתם לא. כבר אמרתי בעבר שאני שונא גווני שחור בעיצובים, נכון או לא? זה מדכא. מעציב. אז למה זה טוב? שלא נדבר על זה שאין לזה שום קשר לשם הבלוג העליז- תרתי משמע (חהחהחה איזו שנינות!).

עיצוב-

כותרת:

איזושהי תמונה ממש לא ברורה של בייגלה.

עכשיו עם יד על הלב, אני מבטיח לא לספר לאף אחד- נכון שזה בייגלה של שופרסל? נכון? ידעתי! רק הבייגלה של שופרסל נראה ככה! (חולה ומעוך) אל תרגישי לא בנח, גם אמא שלי קונה הכל מתוצרת שופרסל, חסכנות לא קמצנות, חלילה.

בכללי לא אהבתי כלל את התמונה, את הכיתוב ואם נמשיך בהיסחפות כללית: לא אהבתי גם את הבלוג, את סגנון הכתיבה שלך, אותך ואת שופרסל! נראה כאילו תלשת את התמונה מאריזה של בייגלה, סרקת וכתבת עליה. נו באמת. אני חוזר ואומר, אם חוזק הקשר ביניכם לבין עיצוב משתווה בעוצמתו לחוזק הקשר ביני לבין גדודי חללי אל- אקצה, עשו טובה, פנו לבלוגי עיצוב- זה בחינם! ואת ישראלית- את אמורה לאהוב חינם!

התאמת צבעים:

מכל כיוון רק שחור וחולירע! (ראיתי אתמול 'גבעת חלפון', סלחו לי)

כמה שחור אפשר להכניס בבלוג אחד? רוקרית עצבנית את לא, הרי כבר החלטנו שאת ראפרית יוֹ יוֹ, לא שיש איזשהו קשר בין הדברים, אבל על פניו נראה כי אין כל קונוטציה בינך לבין הצבע המת הזה. הייתי אומר שממש התפרעת בקטע של העיצוב, פשוט הססגוניות והמחשבה הרבה שהושקעה בו ניכרת. באמת.

ומה שיש בו:

רשימות-

הרשימות שלך, בכללן, נראות מאד עמוסות, מאד. זה נובע בעיקר מהסיבה שאת כותבת מס' פריטים יחדיו בתיבה אחת- כפרות, זה עמוס לי בעיניים- מחקרים מוכיחים כי עומס בעיניים מביא לאירוע מוחי ומוות- האם יש כאן איזושהי קונספירציה לטרור פסיכולוגי? מה הולך כאן? אלליי! מחבלים בישרא! את צריכה להפריד את הפריטים, פחות עומס, יותר רווח- כיף לקרוא! פשוט, לא?

בנוסף, תוכן הרשימות שלך מדאיג אותי במקצת. כתבת שאת אוהבת 'מבטים'. לפי מה שאני זוכר, האדם האחרון שאמר זאת בפומבי מאושפז היום במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר, האם אלו השאיפות שלך? 'תל השומר'?

זהו. זהו. איפה המזרק? אני לוקח עכשיו מנת יתר וגומר עם החיים האלה! די למסתוריות ברשימות. די. כשאני רואה רשימה כמו 'שונאאעת' ותחתיה רשום: 'אותו' 'אותה' אני מתחרפן, מאיפה אני אמור לדעת מיזה 'אותו'? למי הכוונה? לאביך המתעלל? לבן זוגך המשופם? לאחיך המגושר? למי?

שונאת אותו? תתמודדי. זה לא מעניין אף אחד.

תוכן-

אוקיי. חרא של כתיבה. עצה שלי: קפלי ת'בסטה ועברי למכור קרטיבים בים בחורף. הנושאים שאת רושמת עליהם לא מעניינים כלל, ולא רק אני חושב ככה- אלא גם את- ואני מצטט 'לחץ? מועקה? שומדבר מרתק בעצם..' יפה! אם זה לא מרתק מלכתחילה מדוע כתבת את זה? הא? את כל הזמן מציינת שאת שונאת את הבלוג הזה, עיניים-גוף-נשמה-טחול אף אחד לא מחזיק אותך כאן בכח! או במילים אחרות: קישתה!

בהמשך לרשימות המיסתוריות, אני שונא גם פוסטים מסתוריים. 'אני לא מאוהבת בו', 'אני שונאת אותו', תני שמות מה את מחרטטת לנו בשכל על מי את אוהבת ועל מי את לא אוהבת. המסתוריות היא מהשטן!

לא די בכך, אני ממשיך לעיין בבלוג ואני אני מוצא? דרגה חדשה של מסתוריות!

"לךְ ולךָ.

לךְ, אני שונאת אותךְ, מאוד.

לךָ, אני שונאת אותךָ, מאוד.

לךְ, הלוואי והיית מבינה אותי.

לךְ, שונאת את האופי שלך.

לךָ, תודה על הכל. אתה לא יודע כמה אני מודה לך.

לךְ, אין עלייך!

לךְ, אולי אם תגווני קצת בחברים לך תצא הפנימיות המדהימה שלך.

לךְ, אולי תחזרי להיות מי שאת באמת?

לךָ, אחח, אתה מבין לבד.

לךָ, מזל טוב מותק שיהיה בהצלחה.

לךְ, תודה שאת שומרת עליי.

לךָ, לא חשבתי שאתה באמת כזה.

לךְ, תודה על הכל, את לא יודעת כמה אני אוהבת אותך.

לךָ, אווצ'.

לךָ, תודה, אתה כזה מתוק:]."

תוספת קטנה ממני:

לךְ, אוייש, מתי תמותי כבר?

הערות:

התאמת צבעים- לשנות.

תמונת כותרת- לשנות.

כתיבה- לשנות.

מסתוריות- להשמיד!

מסקנה: תעשי בשכל וס'גרי ת'בלוג. פחות עבודה.

הארות:

אין הארות. לא מצאתי ולו דבר אחד טוב באוסף השטויות האינטרנטי הזה.

הערכה מספרית- 1.

תקציר הביקורת: חרא בלוג!

טוב חבר'ה, תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב. שמתי לב לתופעה מסויימת כאן בבלוג. אתם פשוט 'שוכחים' ללנקק. גם אני עלול בטעות לשכוח צלם אנוש ולפוצץ לכם ת'בלוג בתגובות נאצה.

השמרו לנפשותכם.

המשך יום נעים.

צום כאוב וקשה.

ולא לשכוח ללנקק, הא?