מה היא רוצה?! שתעזוב אותה! שתפסיק לפגוע בה ולתת לה להרגיש לא רצויה, לתת לה להרגיש שכל מה שהיא תעשה יהיה לא טוב!
אז המפגש התחיל ממש אחלה... אתם אנשים מדהימים והיה לי כל כך לפגוש אותכם!
עד שכמובן האנשים שחשבתי שהם חברים שלי, חייבים לבוא ולהרוס, מה דחוף לכם דווקא באותו יום לבוא לעזריאלי?! ולראות דווקא תסרט שאני מתה לראות! יש 1000 בתי קולנוע דווקא בעזריאלי דחוף לכם לראות? אחרי זה לקרוא לי ואז להגיד לי ללכת? גם ככה הרגשתי נורא, וכאבה לי הבטן בטרוף אז העצבים שלכם לא בדיוק שיפרו לי את המצב רוח!
אני יודעת שאתה קורא פה ובגלל זה אני כותבת הכל! אם אתם לא מבינים למי אני מתכוונת אתם יכולים לצאת, אלא אם כן בא לכם לקרוא אבל זה לא בטוח יעניין אותכם...
בטח שמעת את זה הרבה, אבל נמאס לי! כל כך נמאס! נמאס לי להשפיל עיניים כל פעם שאתה מתעצבן, לברוח עם המחשבות למקומות אחרים ולחשוב לעצמי מה הפעם עשיתי רע... וגם זה לא טוב, אסור אפילו להסתכל עלייך שאתה מתעצבן כי זה גם מעצבן! יש משהו בי שלא מעצבן אותך?! משהו בי שאתה קצת אוהב? משהו בי שעושה לך טוב?! בהתחלה האמנתי לך האשמתי את עצמי, אבל דיי כמה אפשר להיות האשמה, אבל זה לא יעזור תמיד תמצא דרך להוציא אותי רע, תמיד אני אהיה הלא בסדר ולא רוצה יותר! לא לא לא לא לא! וזה תמיד קורה שיש עוד אנשים! על מי אתה עושה רושם? למה תמיד שאנחנו לבד אתה הכי נחמד בעולם, והכי כיפי בעולם ופתאום משנה את עורך ותעצבן ופוגע אתה אפילו לא יודע כמה, ורק שתדע שבינתיים אני שותקת כי לא יצא לי כלום מלפגוע חזרה, אבל יום אחד אני לא אוכל יותר ואני אצא עלייך בצורה שכל כך תפגע בך! תאמין לי אתה לא מכיר אותי, כמה שאני צפויה לך, אתה לא מכיר, אני יודעת לפגוע שרע לי, אני יכולה גם להתעצבן, לפגוע,להעליב! אתה הבן אדם שמכיר אותי הכי טוב ושאני מכירה אותו הכי טוב אבל אני מפחדת ממך, אתה אפילו לא מתאר לעצמך כמה, אתה בטח חושב לעצמך מה היא מזבלת? אוי נו באמת מה מפחדת, מה מפחיד בי, אבל כן! אני מתה מפחד, מפחדת מכל צעד שלך, מכל תנועה מפחד להרגיז אותך, חושבת מה להגיד חושבת מה לעשות, וזה כנראה לא מספיק.. ואתה מתעצבן ומעליב ופוגע! ואני מתה מפחד ומחכה שזה יעבור לך! דווקא בגלל שאני מכירה אותך כל כך טוב אני מפחדת ממך כל כך, כי אני יודעת למה אתה מסוגל, יודעת כמה אתה יכול לפגוע, להעליב להתעצבן.. ומה שהכי מוזר! שאני לא יכולה בלעדייך! וזה מרגיז אותי ברמות, אם היית ייכולה פשוט לא לדבר איתך יותר לא להיות איתך בקשר, אבל שנינו יודעים שכמה שאתה מתעצבן, וכמה שאני מפחדת אנחנו לא יכולים שניה בלי השני, רע לי עכשיו אני מרגישה פגועה לא קשורה ולא רצויה! וזה בגללך! מה הבעיות שלך שאני אבוא? אפילו אם רק היית אומר שאני יכולה לבוא, לא הייתי באה רק כדי לדעת שכן רוצים שאני אבוא... ברגע שאמרת את זה נהיה לי כל כך רע, חשבתי לעצמי זה החברים שלי? מה אני צריכה כאלה חברים?! רוצה לעבור בית ספר, עיר,ארץ... לא לדבר איתם יותר לעולם! אני יודעת מי החברים האמיתיים שלי וזה לא אתם! אל תדאג.. מחר אני אתנהג רגיל לא אדבר על היום לא אוציא מילה לא אעשה שום פרצוף, אחייך ואהיה מקסימה אבל אם קראת הכל וניסית באמת להבין אותי תדע שלא הכל בסדר, ושאני מאוכזבת ממך כל כך! למה אתה לא משחרר אותי כבר? אם אני כל כך מעצבנת אותך! תנסה להבין גם אותי במקום לתקוף כל הזמן, אוך הלוואי והייתי יכולה לנתק קשר לא לדבר איתך יותר, אתה כל כך פוגע בי אבל אני חוזרת אלייך כל פעם מחדש, מדחיקה דברים רק כדי להיות קרוב אלייך שוב, כדי שתדבר איתי ולא תכעס עלי.. לא יודעת מה מביא אותי כל פעם מחדש להדחיק הכל ולהתנהג כרגיל? מה יש בך שגורם לי לחזור אלייך כל פעם מחדש?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חמודה וזה הכל =)