חיה את חייה בלי להפריע

יאוש, יאוש קל מהסובבים אותך

יאוש קל מהחופש יתר שנקפה עלייך

קמצוץ של געגוע לבית ספר

געגוע לשגרה שהייתה כל כך טובה

הבנה של דברים

הבנה של שגרה

להיות שייך "למסגרת"

לקום בבוקר עם מטרה

לצאת פעם ב...

להרגיש הכי מיוחד בעולם שיצאת החוצה

לחשוב איזה כיף זה לחזור אחרי 22:00

עכשיו הכל מבוזבז מדי

עכשיו הכל שיגרתי מדי

הכל כבר עשית

לא נשאר מה לעשות

לחזור ב2:00 זה כבר לא ריגוש

זאת שיגרה

שגרה משעממת

השגרה הקודמת הייתה יותר טובה בשבילך

רק עכשיו אתה מבין

למה זה חשוב "בית ספר"

בית ספר זה לא רק לימודים, זה יותר מזה,

ורק שאין לך את זה, אתה מבין עד כמה...

תתעלמו מהפוסט הקודם, הבנתי דברים..

הבנתי שהייתי תמימה, חשבתי שהכל אמיתי ובעצם הכל היה מזויף,

עשיתי ציפיות חשבתי שיקרו דברים שאולי גם לי יש מזל..

אבל טעיתי אבל לפחות למדתי משהו,

עד לפני כמה זמן הייתי בטוחה שכל הבנים אותו דבר אמרו לי שלא, הסבירו לי שלא

אבל אני יודעת שכן! אני יודעת שזאת סטיגמה והכל, אבל אני מאמינה שזה נכון, למרות מה שאומרים...

זה מה שלמדתי על בנים (תראו אני יודעת שזה לא כולם, אז משני הבנים שלא ככה בעולם, סליחה):

1) אדישים, לא אכפת להם מכלום

2) לא אוהבים להראות רגשות, או לדבר עליהם

ואתם לא יכולים להגיד לי שזה לא ככה! כי זה ככה ועד שאני לא אחווה אחרת אני אמשיך להיות ככה,

בן לא יבכה מולך ויגיד שרע לו, למרות שבת כן תעשה את זה והוא יחשוב שהיא מטומטמת,

לפעמים עדיף להתאמת עם המציאות במקום לקוות דברים..

נכון, זה יותר קשה.. ואולי נפגעים אבל לפחות לא חיים בתקוות שווא.

יש אנשים שאוהבים לקוות ולא רוצים להתאכזב, אבל לפי דעתי עדיף להכוות מלא פעמים עד שמוצאים את הדבר שלא רק מקווים בשבילו, והוא אמיתי לגמרי.

הגעתי ל1000  מזל טוב ליייי =)

אני מרגישה מוזר מאוד, אני גם יודעת למה, הייתי מתה לכתוב את זה בבלוג..

הבלוג הזה נהיה ציבורי מדי, הוא כבר ממש לא בעילום שם, אני מרגישה שאני כבר לא יכולה לכתוב פה הכל,

פעם ידעתי שאני יכולה לכתוב פה הכל, מה שבא לי.. עכשיו כל דבר אני חושבת אבל X יקרא את זה, עדיף שלא נכתוב

ויש דברים שפשוט ממש בא לי לכתוב כבר לפרוק, בא לי לכתוב הכל בלי שידעו, בא לי לספר למישהו אפילו שאסור.. אבל אם הבלוג היה ממשיך להיות בעילום שם לא הייתי מגיעה ל1000 כניסות, כבר 3 פירסמו את השם שלי בבלוג שלהם עם קישור לבלוג הזה.. אז איך אני אמורה לכתוב כאן הכל ולפרוק, אם כל העולם רואה את מה שאני כותבת..

בקשר לכותרת המוזר.. זה מה שאני מרגישה עכשיו... הרגשה מוזרה עוטפת אותי, אני לא כמו שהייתי אתמול, משהו השתנה... כל כך הרבה דברים רצים במוחי, הלוואי שהייתי יכולה לכתוב הכל, אבל יש דברים שאני לא רוצה שאנשים שמכירים אותי ידעו, אני אצתרך לשמור את הסיבות לעצמי, אני יכולה להגיד שכואבת לי מאוד הבטן מאוד מאוד, ואני מפחדת פחד מוות לקחת כדור, נכון שזה כדור קטן ושזה מאוד קל, אבל אני מתה מפחד מזה... אני אצתרך לקוות שסירופ יעזור לכאב בטן שלי...

אוך כל כך בא לי לכתוב למה אני מרגישה מוזר, לכתוב לקרוא לנסות להבין, אולי דרך הכתיבה הייתי מבינה יותר טוב מאשר עכשיו, אבל אסור וזה מעצבן.. ועד שאני לא אפרוק ההרגשה המוזרה תשאר בטוחי ולא תעזוב  אני מבולבלת, וזה היה אמור לעבור וזה לא עובר...

עריכה: אני סתומה, פטטית וסתומה