הריק הזה שנקרא חיים

יצאתי לחפש חיים. תכף אשוב.

אתכם הסליחה.

גם כשאני ממש שיכורה, והופכת את המשקה על הרצפה, ושוברת את הכוס, גם אז אני מצליחה לבקש מהברמן שימזוג אחד חדש. וכשהיא נופלת ברישול על הטוסיק, אני אוספת אותה ולוחשת "לא נורא, אף אחד לא שם לב" (למרות שכולם ראו ונדהמו). וכשמגיע החשבון כל חושיי מתחדדים, ואני אומרת כמה לגהץ ומחשבת כמה אשאיר לטיפ, במזומן. וכשאת מספרת לי מה את מרגישה, ואומרת שקבעת תור לרופא אני מתפללת שהוא יגיד שזה לא זה. כי את צעירה, ויפה ויש לך את החזה הכי יפה שיכול להיות לבחורה.

אני עומדת מולו בחזייה ותחתונים. הוא מתקרב אליי קצת, ועוד קצת, לאט. הוא מנשק אותי, בעדינות, ברכות. הוא מניח את ידיו על מותניי. אני נוגעת בו ואני חרמנית כל כך. השפתיים שלי מפוסקות, והלשון שלו חודרת. אני טועמת אותו, השפתיים שלי מתרגשות לקראתו. תחושה חמימה בכל גופי, ואז צפצופים.. לא! לא עכשיו, שעון מעורר מטופש!! אני רוצה עוד!!!

אני מתעוררת וחושבת לעצמי איך אפשר לחזור לסיטואציה הזו שוב. שיט, אי אפשר. אני נשארת קצת במיטה, אולי יקרה איזה נס...

....

לא. אני עדיין לא עושה סקס.

בפעם הראשונה מזה זמן רב אני מרגישה את זה. אני צריכה גבר בחיי.