Pieces of me

ואולי, לא יהיו עוד דברים לעולם?

ואני יושבת תחת גפני ותחת תאנתי, ומחכה שיבוא המשיח.

כי נמאס לי. נמאס לי להתחרות בבורא עולם ולתקן הכל.

לפעמים דברים יפים כשהם שבורים, או קרועים.

והלב שבור ושסוע, והוא עדיין טוב.

ואני כל כך מבולבלת.. והכל קרוע לי, ומבולגן לי, ושבור לי..

ויפה.. כל כך יפה..

ואני כל כך רוצה את הכל, וכל כך לא רוצה כלום..

ומצד אחד יש לי אותך, שאתה עוזב אותי מחר...

ומצפה ממני לקבל הכל בהבנה כי אתה מת כאן משעמום.
ומצד שני יש לי אותו, שכמעט לא כאן, אבל מידי פעם, לעיתים כל כך רחוקות שאנחנו מתראים, הוא כל כך מבין, וכל כך רגיש לצרכים שלי...

אבל אני לא צריכה רגישות, ולא צריכה אמפטיה.

ועד שבא מישהו שבאמת רוצה שיהיה לי טוב איתו,
אני חומקת לו מבין האצבעות כי "דביק לי" ו"לא נעים לי".

בחיי, באמת שלא מגיע לי אף אחד.

זהו, הבנתי. אני פשוט לא בנוייה להחזיק מערכת יחסים בריאה.