נגיעות

זהו. נגמרו לי האשליות המשחקים הדמיונות.

הוא גילה היום.

זה היה מביך כל כך אבל גם הכרחי נורא.

במשך קרוב לשעה הוא ישב וניסה להבין מה אוכל אותי לעזאזל. ואז פתאום זה נפל עליו, ראיתי את ההבנה מתפשטת לו בעיניים.

והוא אמר לי "אני יודע! גיליתי יואוו איזה חכם אני.." אז אמרתי לו שאם הוא היה מגלה את האמת הוא לא היה מחייך ככה.

ואז התחלנו לדבר במעגלים. סובבים מסביב לידיעה הזאת בלי לפגוע בה באמת, בלי להכאיב.ובכל זאת כל כך כאב..

הוא ביקש ממני לומר את זה בפירוש.

אז אמרתי לו שיגיד הוא קודם, מה הוא חושב.

והוא אמר שזה לא נעים, אז אמרתי שגם לי נורא לא נעים כל זה.

ואז אמרתי לו שזה כבר עבר לי. כי היה ברור שזה לא הדדי כל העסק.. וחבל לי להרוס מה שבכל זאת קיים בינינו.

אז הוא אמר שהוא נורא מקווה שזה עבר. אז ביקשתי ממנו לסמוך עליי בקטע הזה, והוא אמר שהוא סומך.

והלכתי משם עם פצע ענק בלב שלי. עצובה עצובה.

אח"כ שלחתי לו הודעה, "חשבתי שאהבתי אותך אבל גיליתי שזה היה סתם בלבול. הכל נפתר עכשיו. מבטיחה. מרוצה?"

אז הוא כתב "צדקתי. מזל שזה רק בלבול.. אני סומך עליך. מקוה שזה לא יהרוס כלום ביחסים ביננו."

איזה כואב זה אמאלה..

אבל אני מתכננת לעמוד מאחורי המילה שלי ולא לראות בו יותר מאח.