נגיעות

הייתי אתמול במעיין ליד ירושלים, קרוב לאבן ספיר.

היה 7 מעלות בחוץ, ורוח מטורפת שהקפיאה ת'נשמה...

והמעיין היה 0 מעלות. בדקתי.

ואז עשיתי לי מדורה גדולה ומחממת, הורדתי ת'בגדים ו.. קפצתי למעיין בכל הגוף והנשמה והרגש שהיה בי.

והכל התנקה.

הכל.

בזרם אחד חזק ומהיר של מי מעיין צלולים וטהורים וקפואים- יצא מתוכי כל השחור והרע והשקר שהיה בי, שחייתי בו.

הרגשתי כאילו שישנתי 3 שנים ופתאום עכשיו התעוררתי באמת.

זה חזק יותר מכל ג'וינט, מהיר יותר מכל שוט של וודקה ומהמם יותר מכל חומר על פני האדמה.

הדם לי פשוט התחיל לזרום הכי מהר שהוא זרם אי פעם, הוא השתולל לי בגוף והציף לי בגלים את הלב שלי שהיה קשה כ"כ אדיש כ"כ..

וצרחתי צרחה אדירה, מרוב ההלם או מרוב הקור או מרוב ההתעוררות והאושר והטוב שחוויתי באותו רגע...

ואז יצאתי והתנגבתי ולבשתי בגדים יבשים וישבתי ליד המדורה והיה לי טוב.. התייבשתי והגוף שלי חזר לחום הנורמלי שלו.

ישבתי שם בערך 4 שעות כי עד שהצלחתי להגיע אל עצמי באמת- היה לי חבל לעזוב אותי שם וללכת כי מי יודע מתי אני אפגוש אותי שוב.

עד עכשיו אני באופוריה. הסתובבתי איזה שעתיים עם חיוך דבילי מרוח על הפרצוף ולא היה לי אכפת כי היה לי כיף[=[=

הלוואי שכבר אגיע למקום שאני אהיה בו תמיד בכזאת שמחה ואמיתיות וקיצוניות של רגש שהוא טוב.

לילה טוב לי.