בפוסט הזה אין אויבים, חברים טובים
נקמה, רכילות, שקר, וכל מה שעובר עליי בזמן האחרון
מה שיהיה פה זה אמת. ותמיד זה היה ככה.

הדמעות יורדות, יש לדמעות 3 שלבים
השלב שהן יוצאות מהעין, העין מגורה ביותר.. ואני חונקת את גרוני לא להתפרץ
השלב שהן באזור העין ולאט לאט יורדות, כל הכאב ספוג בדמעה הזו.. זה מקרר לי את הפנים כמו ששורף לי מבפנים
והשלב שהן נופלות, השלב הכואב והשלב הראשון חוזר על עצמו וכך האלה.
הגעגועים שורפים אותי
מהבוקר ועד הערב
אני קמה בבוקר בתחושה מגעילה
ובערב אני הולכת לישון איתה
וככה כל היום אוכלות אותי המחשבות,
הגעגועים רודפים אותי כמו חלום בלהות,
כמו סיוט...
הקנאה חונקת את גרוני כמו חוט טוב
וכך הלב שלי חיי
כואב לדעת שמצב אחד ישלי המון אנשים תומכים ואוהבים ומחבקים
ומצד שני
אני לא יכולה לסבול את זה שאני עדין במצב כזה.
זה לא מצב סתמי מבחנתי
זה שווה את זה, לדעתי לפחות
לא ארפה, אמשיך להילחם.