הגעתי לתחילת ההר
סופת השלגים התגברה ונכנסתי לבית סקי שלא היה פעיל אבל היו שם אנשים שגרו שם
אמרתי להם שאני רוצה להגיע לפסגת ההר
קיבלתי נזיפה מאנשים שלא קיבלתי, אנשים שחיו את ההר "no no, you can't go up there"
החלטתי לצאת לדרך
כשאנשים אומרים לי שאי אפשר זה אומר שהם לא יכולים
אבל אני
אני יכול הכל
הטיפוס היה נורא קשה אבל גם כיפי
ההרגשה הזאת שאתה יודע שאם יקרה לך משהו אף אחד לא ידע על זה לעולם.
ישנתי ביער החשוך והדלקתי את המדורה בקושי רב
הייתי לבד
היו לי הרבה פעמים בחיים שהרגשתי לבד
אבל הפעם
באמת הייתי בודד
הספקתי להתרחק מהבקתות נופש לפחות 30 קילומטר
בלי טלפון בלי אינטרנט בלי שום אפשרות לתקשר אם בני אדם
הזאבים יללו כל הלילה ובדמיון הרגיש כאילו הם הולכים ומתקרבים
רק מחפשים את בשר האדם הזה
אבל אני
הייתי כלכך מאושר
הייתי באופוריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
