בעקבות שינוי דרסטי בחדר שלי יצא לי לחטט קצת בכל מיני דברים ישנים ובמקרה מצאתי את המחברת סיפורים שלי מכיתה ז'-ח'.הנה כמה טקסטים שהיו מספיק מעוררי רחמים בשביל לשים פה:P
הייתי כזאת ילדה טיפשהXD
1.
אין לי כלום, הכל חסר
נעלם ונשכח, בלי אף חבר
וזה ברור שאין בי דבר
בקרוב אהיה עוד גוף שנקבר
ואני אכחה לשינוי רענן
שיהפוך, ויטלטל, ויוציא אותי מכאן
ואני אהיה חופשיה בעולם
ואולי גם בי יהיה משהו, רק לא כמו אצל כולם.
2.
היא ביקשה שהוא יבוא היום, והוא אמר "לא", כי הוא לא יכל, אבל הוא בא. היא ביקשה שילכו, שיצאו לבלות, והוא אמר "לא" כי כבר היה מאוחר, אבל בסוף הם הלכו, הרי היא ביקשה. וכל מה שהיא ביקשה, והוא לא יכל לעשות, הוא אמר לה "לא" ובסוף זה קרה, עד שפעם אחת היא שאלה אם הוא היה מוריד בשבילה את הירח, והוא אמר שלא, כי הוא לא יכל, וכרגיל, הוא הלך ועשה.
הדברים פה לא עברו עריכה כי זה כ"כ מצחיק איך שכתבתי אז!!!!
האמת שהדבר הכי מצחיק שמצאתי במחברת זה טקסט שכתבתי על הראשון שהייתי מאוהבת בו.בזמנו נשבר לי הלב, היום, אחרי יותר משנתיים, אולי שנתיים וחצי, שבהן בכלל לא חשבתי עליו, נהיינו זוג ואנחנו כבר יותר מארבעה חודשים יחד, שזה בפני עצמו די מצחיק, אבל העובדה הזאת הופכת את הטקסט המתבכיין וחסר האונים במחברת לאפילו יותר מצחיק ממה שהוא גם ככה. אני לא אעלה אותו, למרות שזה הפסד כבד לעולם שאף אחד חוץ ממני לא יקרא את זה, אבל אני מעדיפה לשמור על זה לעצמי, בכל זאת, אנשים מכירים אותיXDDDDDD
חוץ ממנו יש עוד שני טקסטים מלאי רחמים עצמיים ופטאתים להפליא על אותו אחד, שגם עליהם נוותר פה.
אבל מתוך הטקסט הזה יש לי עצה לכולם- תשמרו דברים שאתם כותבים. אתם לא מבינים איזה מצחיק זה לקרוא את זה אחר כך:-P
כינוי:
מטרן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
