Good morning my dear.

בכיתי אתמל .אבל כ"כ בכיתי .
 הסתכלתי על עצמי במראה;הגבות אדומות ,העיינים נפוחות ואדומות ,הלחיים שלי אדומות ..השפתיים רועדות.
נמאס לי .אבל באמת נמאס .
מה אלוהים רוצה ממני ?
אני לא מבינה .תיקח אותי כבר !
כ"כ הרבה דברים קורים עכשיו .
ונכון הלילה ההוא שסיפרתי בפוסט הקודם ?זה היה אזהרה .
אזהרה ענקית .
אני לא מבינה אם מישהוא חווה את זה פעם .
-אין פרוט ,נקודה-
"נמאס לי לשקר .דיי להתוודות.
החלומות עוד התנפצו לפני.
האם יש צורך לוותר,טעויות קורות.
האם אפשר לתקן אחרי ?

יכלתי לשנות ,יכלתי לצפות,
באמת שמשהו יקרה.
אבל טעויות קורות והם דווקא נגרמות,

אולי הדמעות יכולות לחפה .

ונמאס לי לשקר,היא לא באמת חולה.
החופשה שהיא עוברת אינה חופשה מחלה.
סקרנות בדרך כלל לא משהו טוב ,
אתם באמת רוצים לדעת?תסתכלו מקרוב."

סתם שיר שכתבתי .

אתמול בלילה ,בזמן שבכיתי.
ביי.