פרסמתי את המאמרון הקצר [באמת? קצר?] הזה בקבוצת ה-801010 RAW VEGAN שלי בפייסבוק,
אבל אני מתההה לשמוע גם דעות של אנשים נורמטיבים שאוכלים בצורה מערבית מודרנית ודימוי הגוף שלהם ממוצע יותר. שוט!
הנה נושא לדיון שמאוד מסקרן אותי - אמנות, דימוי גוף, בריאות, טבע והקשר ביניהם.
ישנן ראיות שמוכיחות כי מודל היופי הנשי היה שונה בעבר ממה שהוא כיום.
למשל - זה פסל פריון מלפני 22,000 שנים לערך -
הוא מסמל את הפוריות והנשיות בשיאה, והקריטריונים האלו היו המוטיב להגדרת האישה כממלאת את תפקידה בקהילה. זה הוגדר כאישור של הטבע לטוב ולשפע, אני מניחה.
הנה התקדמות מעניינת - הולדת ונוס, ציור מ-1485.
ונוס היא כידוע אלת היופי.
כאן מוצגת דמות של אידיאל נשי שהיא הרבה פחות תפוחה ומלאה, אני מאמינה שיש לזה קשר לשיפור שנוצר בטכניקה בעקבות עשרות שנים של התקדמות אנושית - הפסל גולף מחומרים קשים ובאמצעות כלים שגם אם הושחזו, היו מסורבלים ביחס למה שיש לנו היום.
הוא גם מוקצן כדי להביע נקודה, ממש כסטריאוטיפ.
הציור של ונוס נעשה בשרטוט ומשיכות מכחול, שהם עדינים בהרבה, והיופי כמידה לטוהר חשוב בו יותר מאשר היכולת המכנית ללדת ולהאכיל תינוקות.
כלומר, הדמות המפוסלת מקבלת יחס של 'מכונת ילדים פרקטית' ואילו הדמות בציור מקבלת יחס של 'דמות שנעים להתבונן בה'. [וואו, כמה שהמעמד שלנו כנשים השתפר מאז..]
ולא לשכוח את מרילין, שבשנות הארבעים-השישים הוכתרה כסמל סקס אולטימטיבי והיום התמונה המצורפת הזו תחשב לפפרצי מביך ורע מאוד -
היא מקסימה מאוד לדעתי אבל אם היה לי מבנה הגוף שלה הייתי מרגישה קצת לא בריאה. בכל זאת, ילידת שנות ה-90..]
והנה מה שמקשר את כל זה אלינו - הדמות העכשווית שבה רובנו רואים סמל נשי לבריאות ויופי. בחרתי בתור דוגמא את FREELEE[הגורואית החביבה עליי של קהילת ה-RAW VEGAN היא בין הנשים הבריאות, הרזות והחטובות ביותר שיצא לי לראות, חיה לרוב על כמות גדולה מאוד של פירות ופחמימות פשוטות כמו אורז ותפ"א, ללא מלח וללא שמן, כמוני(:] -
אולי לא כולם יזדהו עם השאיפה לגוף בנוי כמו שלה, אבל ללא ספק מדובר במבנה הגוף שהתרבות שלנו מעמידה כ'בריא, כשיר, מאוזן' וכו'.
יש כאן כל כך הרבה היבטים - הרפואה התקדמה וגילתה מה בריא ומה לא, המזון אז לא היה מעובד, מדובר לרוב באידיאלים של אמנות שיכולים להיות לחלוטין מוקצנים לעומת מה שהחברה עצמה דגלה בו, המזון שהיה גורם להשמנה בעבר לא בהכרח היה גורם גם למחלות האיומות שנלוות לה כי לא היו מרוכזים בו רעלים כמו שנמצאים בו היום, ועוד ועוד.
ובואו לא נשכח את ההירואין-שיק של שנות ה-90 שחולל בנו שריטה מספיק עמוקה כדי שעד היום ילדות בנות שש ידעו הרעבה מה היא.
אבל - איפה בכל הסקאלה הקיומית הזו נמצאת המשיכה הגברית האינסטנקטיבית וההשרדותית של גברים אל נשים?
איך יכול להיות שהמוח הגברי השתנה בקיצוניות כה מאסיבית בכל כך מעט זמן? מבחינה אבולוציונית אנחנו עובדים אותו הדבר, והצורך להתרבות מוטמע בכולנו. איך קרה ששומן שסימל בעבר אמידות כלכלית, יציבות בריאותית ופריון, מקושר כיום להזנחה, חולי, ואין-אונות נשית?
יכול להיות שבאמת הנחנו את האבולוציה מאחורינו ושהמשיכה הגברית כיום היא משיכה לוגיסטית, מודעת ומחושבת שאין לה כל ערך לפוריות עתיקה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.DooM
