טוב אז ככה,מצטערת על כול הדרמה ומחיקת הפוסטים.
תקופה לא קלה לפניי...אבל-יהיה טוב.
עדכנתי ת'רשימות וחידשתי ת'עיצוב שלהם.וזה סופר קול,ואני אוהבת את זה מאוד..
אזז...איך זה?:}...*רמזקלושלהגבה!*
קיצר אני לא יודעת מה עובר עלי.הפכתי להיות מילדה שכול הזמן מחייכת לאחת דכאונית.
זה רע להיות בדיכאון..ופשוט אני לא יכולה לצאת מזה.כמעט כול יום יש משו אחר שהורס לי ת'יום.
אתם יודעים ממה אני הכי מפחדת?...
לפעמים עוברת בי המחשבה של "דיי כבר.צריך לשים סוף לסבל הזה.לגמור את הכול.רק לקפוץ ממקום כולשהוא",
וזה רק עניין של רגע.זה הקטע המפחיד.שאם באותו רגע רע לי,אני באמת רוצה לעשות את זה.
ומה אח"כ?.מה יהיה אח"כ?ואם פעם אחת אני באמת אחליט?...
אני מפחדת למות.אין לי ת'אומץ לעשות משו,אז אל תדאגו.
לפעמים אני באמת רוצה,בשביל ש...שאני אוכל לראות מי באמת יבכה עליי.למי אני באמת חשובה.
כי כרגע,המון אומרים.אבל אני לא מרגישה.ואם אני אצפה מעל כולם מלמעלה ואראה אותם בוכים עליי,
זה הרצון שלי.לראות שאוהבים אותי.
אבל אני לא אעשה את זה,כי יש לי חלום.
לא משהוא מסובך,משהוא שהוא בעל חשיבות רבה,ולא קשה להשיג.
אני רוצה לחיות.ולהגיע לגיל 30.להקים משפחה,ולעבוד.לחיות את החיים.
שיהיו לי 2 כלבים וחתול אחד קטן שאני אשנא.
זה החלום שלי.
בעוד כמה שנים,אני אזכר בתקופה הרעה שהייתה לי,ואחשוב כמה מפגרת הייתי.אם באמת הייתי רוצה לראות איך אנשים בוכים עליי.למה לבזבז את המתנה הזאת שאתה חיי?
אז החיים הם לא מושלמים.אבל הם משתלמים.
העולם קשה ומסובך,ואני כול יום חושבת,כמה קשה לחיות.
לעבור את החיים האלה בשלום.ולמות מזקנה אחרי 80-70 שנים שאתה מרגיש הישג.
כול כך קשה לחיות...אבל זה שווה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
